בשלובים: 2960 חברי רשת, 204.קבוצות

חינוך לשינוי

1914 צפיות
  • ציבורי

 

image

 

"הכל זורם. דבר אינו נשאר חסר תנועה." אמר הרקליטוס כבר לפני כאלפיים וחמש מאות שנה. כבר הרקליטוס, פילוסוף יווני שחי ופעל במאות השישית והחמישית לפני הספירה, טען כי העולם משתנה ונע כל הזמן, ושינוי מתמיד זה הוא חלק ממהותו. השינוי המתמיד הזה מוצא ביטוי גם בשירה המרטיט של מרסדס סוסה, הזמרת הדרום אמריקנית הגדולה, הכל משתנה (Todo cambia).

השינוי ותהליכי השינוי אינם דבר חדש. הם קיימים מאז ומעולם, אלא שהיום הם דרמטיים יותר מתמיד ומהירים יותר מתמיד. קל להבחין בשינויים הטכנולוגיים. די אם נזכור את התדירות שבה חווינו פעם חידושים טכנולוגיים בתחומים שונים - תקשורת, תחבורה, בריאות וכמה זמן לקח להם לחדור אל תוך חיינו, לעומת היום. למשל, הרדיו היה כלי תקשורת ההמונים הרווח ביותר במשך עשרות שנים, אבל אז הגיעה הטלויזיה והחליפה אותו, אבל למשך זמן פחות מזה של הרדיו. ואז הגיע האינטרנט ומהר מאד החליף את הטלוויזיה כאמצעי הרווח ביותר. גם האינטרט עצמו, שפרץ אל חיינו בשנות התשעים, הספיק מאז לשנות את פניו בתדירות רבה, במהירות רבה ותוך שינויים דרמטיים. אחד השינויים הבולטים האחרונים היה המעבר מהרשת ה"סגורה" המכונה ווב 1.0 אל הרשת ה"פתוחה והשיתופית" שבה ניתן לשתף תכנים באופן קל ונוח, המכונה ווב 2.0. ולאחרונה כבר התחילה את דרכה ווב 3.0. את התעצמות החידושים ואת הדרמטיות שלהם קל לזהות די מהר גם במכשירים שאנו מחליפים בתדירות גבוהה - סמרטפונים, מחשבים, מכוניות, מקררים ועוד. מלבד הפן הטכנולוגי, השינויים באים לביטוי גם בהשפעות רגשיות, נפשיות וחברתיות. למשל, הרשתות החברתיות, שהן אולי המייצגות הבולטות ביותר של הווב 2.0, מהוות כר לשיתוף. דבר זה מאפשר מצד אחד, שיתופי פעולה נרחבים, מהירים ויעילים, כפי שלא היו מעולם ותמיכה חברתית ורגשית. מצד שני הן מהוות כר לניצול חברתי, רגשי ומיני ולביצוע פעולות של הפחדה, איומים ובִּיּוּשׁ (shaming).

מערכת החינוך מייצרת ומניפה לעתים קרובות דגלים חדשים. חלקם הם ביטוי לצרכים הנובעים מהשינוי העז והמהיר שהחברה עוברת: פיתוח מיומנויות המאה העשרים ואחת (מונח לא מתאים לטעמי), הבנת האחר ולימודי מתמטיקה 5 יחידות לימוד. האם יכול להיות שהגיע הזמן לעסוק בדבר עצמו, אותו הדבר שאחראי לפחות לחלק מן הדגלים - עצם השינוי עצמו? השינוי הזה הוא כה דרמטי, כה עז וכה מהיר והוא נמשך כבר זמן כה ממושך, עד שאני תוהה מדוע עד כה לא התייחסנו אליו.

קיימים לטעמי לפחות שלושה היבטים חשובים המצדיקים התייחסות חינוכית לשינוי וחינוך להתמודדות עמו:

 

  1. רגשי - אנשים רבים שמחים ואוהבים שינוי. לעומתם, לרבים אחרים השינוי הוא קשה, במיוחד כאשר מדובר בשינוי טכנולוגי. הוא עלול לעורר אצלם התנגדות,  לעתים חזקה מאד. אני מניח שגם אצל אוהבי השינוי קיים גבול, רף עליון, ליכולת ההסתגלות לשינויים. קיומו של הרף העליון הזה עלול לגרום לבעיות רגשיות גם אצל אוהבי השינוי, כאשר מנסים לעבור אותו. במקרים רבים, כאשר השינוי דרמטי מדי, מהיר מדי וחזק מדי הוא עלול אף לגרום לבעיות נפשיות כגון דכאון שיש הרואים בו את אחת הבעיות החמורות ביותר של המאה העשרים ואחת. חינוך להתמודדות עם פחדים משינוי ועם תחושות נפשיות אחרות הנגרמות עקב שינוי עשוי להפחית את ההתנגדות, לסייע בהסתגלות לשינוי ובהתמודדות עם הבעיות והקשיים הנפשיים שהיא עלולה ליצור. ייתכן שחינוך כזה עשוי אף לגרום להיפוך מגמה אצל המתקשים לנוכח השינוי, ובמלים אחרות - לגרום להם לחבב את השינוי . 
  2. פרקטי - העולם שלנו מחייב הסתגלות בלתי פוסקת לשינויים. זו איננה הסתגלות במובן הרגשי נפשי אלא הצורך הפרקטי, המעשי של אנשים צעירים וגם לא צעירים, לתפקד בעולם כזה. בעולם המשתנה ללא הרף, עולם שבו קצב השינויים רק הולך וגובר, אנשים צריכים לדעת קודם כל כיצד להסתגל לשינוי המתרחש בממשקים שונים המתחדשים ללא הרף כגון מערכות הפעלה חדשות ומימשקים של אתרים שונים, שגם הם משתנים ללא הרף. כמובן שתפקיד החינוך כאן איננו ללמד את הממשקים החדשים אלא לבנות גמישות, פתיחות וחשיבה הנוגעים להשתנות הזו. אבל הפן הפרקטי כולל כמובן לא רק את הצד התפעולי אלא גם את ההשתמעויות של ההתחדשות המתמדת לחיינו וכיצד לנהוג בהם בצורה המיטבית, למשל - כיצד להתנהג ברשת חברתית, באילו דרכים כדאי לשתף פעולה בצורה יעילה דרך ממשקים שונים. תפקיד החינוך הוא ליצור מודעות והבנה של העולם המשתנה ולבנות חשיבה כיצד להשתמש בו בצורה המשרתת אותנו היטב.
  3. הבנת ולמידת השינוי - זהו הצד של הלמידה התיאורטית, הבנת העולם שלנו והסביבה שלנו כמשתנה כל העת, הצד של הלמידה עצמה. כפי שתלמידים לומדים פיזיקה, ביולוגיה, אזרחות או היסטוריה למשל, כדאי שילמדו על השינוי- יבינו את השינוי המתרחש, את הגורמים לו, את השלכותיו ועוד. השינוי הזה בא לביטוי בהיבטים רבים כל כך של חיינו, במיוחד בתקופה התזזיתית של היום, שנכון ללמדו כמושא למידה בפני עצמו.

 

העולם שלנו מתאפיין בשינויים עזים, דרמטיים ומהירים ביותר, שקצבם הולך ומתגבר. במצב זה יש לחינוך תפקיד מכריע שצריך לבוא לביטוי בתכנון ויישום תהליכים חינוכיים שבהם תלמידים ילמדו כיצד לזהות שינויים, לשער את השלכותיהם ולשנות דפוסי חשיבה. אחד מתפקידיו של חינוך כזה הוא למידה כיצד לצאת מהדפוסים הקיימים שקיימת נטיה כל כך טבעית להישאר בהם. במסגרת חינוך כזה התלמידים צריכים ללמוד איך לעשות שינוי בתוך עצמם, להבין מה משפיע באופן היעיל ביותר על השינוי ועוד. תכניות לימודים מתאימות, שייבנו על ידי מוסדות ממשלתיים או גופים אחרים ותשתיות מתאימות שיישמו אותן, וכמובן הכשרת מורים מתאימה, שהיא גורם קריטי בהקשר זה, עשויים לשרת היטב את העניין. זאת, בתנאי שהן ייבנו מתוך התבוננות אמיצה בעצם השינוי, בהבנתו ובהחלטות שקולות כיצד להטמיע חינוך לשינוי. גם תכניות הלימודים, התשתיות והכשרת המורים עצמן צריכות להיות נתונות לשינויים בהתאם לצורך ובמהירות, תוך הקשבה מתמדת לגורמים השונים במערכת החינוך. 

יורם אורעד

המנהל הפדגוגי של שלובים, הרשת החברתית לאנשי חינוך של מכון מופ"ת