בשלובים: 2885 חברי רשת, 203.קבוצות

לשתף תלמידים בקביעת תכני הלימוד ובאופן לימודם

1712 צפיות
  • ציבורי
מאת יורם אורעד 19:04 @ 16-05-2016 תגובות (6)

קטגוריות: למידה

image

 

אם תחשבו על כך, הרי שבעולם שבו שיתוף הפעולה הוא בין הגורמים החזקים ביותר המניעים את החברה, קשה שלא להעלות את השאלה איפה מקומם של התלמידים בשיתוף זה. ליתר דיוק קשה שלא לחשוב על האופן שבו צריך לשתף תלמידים בקביעת הידע הנלמד וגם בדרכים בהם בו הוא יילמד. השאלה הזאת עלתה בי לאור מאמרון (פוסט) של מוריס אליאס (Maurice Elias) העוסק בשיעורי בית ושכותרתו היא Homework vs. No Homework Is the Wrong Question . אליאס טוען שהשאלה האמיתית שאנחנו צריכים לשאול היא מה אנחנו מאמינים שצריך להתרחש לאחר סיום יום הלימודים כדי לסייע בשימור מה שהתלמידים למדו. הוא מציע שבתי הספר יהיו מעורבים בהפעלת הורים להגברת הלמידה מחוץ לשעות בית הספר על ידי סדנאות, ערבי משפחה וסדרות של דיונים שבהם יקודמו דברים כגון פיתוח חברתי-רגשי ופיתוח אופי של ילדים, הקדשת זמן רב יותר לאינטראקציה עם הילדים בדרכים מהנות ומעקב אחרי חשיפתם לאמצעים אלקטרוניים ולשימוש בהם.

ובואו נתחיל דווקא בסוגייה שבה דן המאמרון - שיעורי הבית עצמם. אני מניח שתסכימו אתי ששיעורי הבית, כאלה או אחרים, הם שם אחר לתרגול המיועד לחיזוק וחידוד תכני לימוד שנלמדו וכן לתרגול וחידוד מיומנויות שנלמדו. ללא ספק תרגול הוא הכרחי, לפחות במקרים רבים, ובמיוחד כאשר מדובר נושאים כגון שפות, מתמטיקה, מדעים והיסטוריה. אבל הבעיה היא ששיעורי הבית מונחתים על התלמידים. איש אינו שואל אותם אם הם מעוניינים בהם, אם הם לטעמם, אם הם קשורים באופן כלשהו לחייהם האישיים, לנטיותיהם. למעשה איש אינו שואל אותם שום דבר על שיעורי הבית. לא מתנהל משא ומתן על שיעורי הבית בין המורים ובין מערכת החינוך, לבין התלמידים. את שיעורי הבית יש לעשות כפי שהם מוצגים וזהו זה. סוף פסוק. שיעורי הבית ניתנים באופן קשיח וללא התאמה אישית לתלמידים. אם תוסיפו לכך גם את העובדה ששיעורי הבית ניתנים לעשייה בבית הרי שהתמונה נראית עוד יותר בלתי נסבלת. הבית נתפס על ידי התלמידים (לפחות על ידי רבים מהם) כמקום המפלט שלהם מבית הספר והנה... בית הספר פולש גם אל תוך הבית בדמות שיעורי הבית, שבנוסף להיותם בלתי מותאמים אישית הם מגיעים אל המקום המוגן - אל הבית. למרות הכרחיותו של התרגול הרי שאפשר לעשותו בדרכים שונות ומגוונות ולהתאימו ככל האפשר אל התלמידים. המגוון הזה יכול לבוא בדמות מישחוק (gamification) שהוא שימוש במשחקים ובאלמנטים משחקיים ללימוד. הוא יכול לבוא לביטוי במעורבות של התלמידים שבהם הם יתבקשו לקשר את הנושאים הנלמדים אל חייהם האישיים. הוא יוכל לבוא בדרכים רבות נוספות. אבל החשוב מכל הוא שהאופן בו יתבצע התרגול הזה, הנקרא כיום בשם שיעורי בית, יתבצע תוך דו שיח בין התלמידים למורים ובין התלמידים לבין עצמם. 

ומשיעורי הבית בואו נמשיך אל תכני הלימוד עצמם. תכניות הלימודים שמשתמשים בהן כיום הן תכניות לימוד של משרד החינוך או, במקרים מיוחדים, של בתי ספר (תלב"סים - תכניות לימודים בית ספריות). כיצד אפשר לבצע שיתוף עם התלמידים בתכניות הלימוד. הרי כולנו מבינים שתכניות הלימוד האלה משקפות אג'נדה חברתית הנקבעת כחשובה על ידי קובעי מדיניות בממשלה ובמשרד החינוך, כגון שוויון חברתי, שוויון מגדרי, הטמעת תכנים ומיומנויות בתחומי המדע והמתמטיקה והמורשת. האם אפשר להעלות על הדעת שניתן כאן שיתוף מוחלט לתלמידים בקביעת התכנים? ובכן, השיתוף בתכנים יכול להתחיל גם ברמת הביצוע של הוראת התכנים, בפרשנות להם ובהתאמתם האישית לתלמידים ולמעשה, יש מורים שכבר עושים זאת. למשל, בהוראת המדעים ניתן ללמד על סוגיה מדעית, נניח על חוק הפעולה והתגובה, ולאחר הבנה ראשונית של החוק לבקש מן עצמם התלמידים להציע לימוד על הנושא בהקשר הקרוב לליבם שבו מופיע ביטוי של חוק הפעולה והתגובה. או, סוגיה היסטורית נתונה יכולה להיות מותאמת להגשה לתלמידים, למשל - התפתחות אמצעי התקשורת. תלמידים שונים יכולים ללמוד ולחקור על התפתחותו של אמצעי תקשורת שהם מתעניינים בו כגון טלויזיה, רדיו, על אישים שתרמו להתפתחות התקשורת (מרקוני, אדיסון, סטיב ג'ובס ועוד). 

 שיתוף התלמידים בקביעת תכני הלימוד ובאופן בו הם יוגשו חשוב לפחות משתי בחינות חשובות. האחת היא שהוא מקרב את התלמידים לתכנים הנלמדים ולאופן בו הם מוגשים ומשכנע אותם לעסוק בהם. השניה - הוא מהווה שימוש באלמנט רווח מאד וגם מכריע מאד בימינו בהתנהלות החברה כולה - שיתוף.

תגובות

  • אברום רותם 21:10 @ 16-05-2016

    מזה שנים (לפחות חצי יובל)  השיח החינוכי  עוסק גם במעמד התלמידים ותרומתם בארגון הלמידה, התוכן והאופן בו הוא נלמד, לצד, כמובן, הדרישה האלמנטרית שלהם- ללמוד, שגם כאן יש מתודות שונות, שבאות והולכות כגלי אופנות.

    נראה שאם הסוגיה על מעמד הלומדים עומד בפני עצמו, כסוגיה תאורטית-חינוכית, יש כאן פספוס גדול, או במילים אחרות- עוד שיח שחולף עם בא שיח חדש.

    אין ספק שהחינוך משתנה עם קריסת האליטות החברתיות המסורתיות שזמנן עבר, עם זכות הדיבור והביטוי הבלתי מוגבלת במדיה החברתית, אופנת זכות פרט שמעמעמת ומשכיחה את חובת הפרט, ותרבות הוולגריות, הרדידות, הדמוגגיה והשטחיות שכולנו טובעים בה. כך משתנה גם מעמד הלומדים ויחסי הגומלין עם מעמד המלמדים. לכן גם שיח כזה אודות מקום אחר של תלמידים בארגון הלמידה לגיטימי.

    לצד כל אלה, איננו יוכלים לנתק זאת מסוגית מעמד סגל ההוראה, הבלבול, העמימות, מעורבות כוחנית של הורים שפוגעת יותר מאשר מעצימה, וההתעלמות, הסרת אחריות והסרת הגיבוי החוקי והמקצועי של מערכת החינוך מעל סגלי ההוראה בכתות, והפקרתם לנפשם. הכנסת עוד גורם, בו הלומדים מעורבים ישירות בארגון הלמידה, רק יחמיר את המצב החמור ומוזנח ממילא, והנזק המהדהד יהיה גדול בהרבה מהרציונל היפה והנכון המוצג בפוסט הנ"ל.

    יש בהחלט מקום לדיון רציני בנושא מעמד הלומדים לכיוון קונקרטי ומעשי, יש בהחלט מקום לעודד כבר מה שקורה בקטנה, בו מורים מנסים פה ושם לערב יותר את התלמידים, אך אל לנו להשלות עצמנו ולעסוק בכך בנפרד לחיוניות שינוי עומק חשוב בהרבה, של מעמד המורה בארגון הלמידה ומקומו.  כיום מעמדו מעורער מאד, מאחר וחלק גדול מידי מוכתב מלמעלה, כולל מהורים שאין זה מקצועם, וחמור יותר- מדיניות מלמעלה, עם אג'נדה הרבה פחות חינוכית והרבה יותר משרתת עניינים זרים.

    לכן אין לדעתי הצנועה מקום לדיון מנותק, סמי תאורטי בנושא. ויפה שעה אחת קודם.

  • גילמור קשת 09:50 @ 17-05-2016

    יורם תודה על הפוסט מעורר המחשבה. בלמידה משמעותית יש חשיבות גדולה לאותנטיות של הלמידה והרלוונטיות של התוכן, התהליך ותוצר הלמידה ללומדים - אולם כשאנחנו מתכננים את ההוראה פעמים רבות אנחנו מניחים בשביל התלמידים מה יהיה להם אותנטי ורלוונטי. מהניסיון בהוראה למדתי שכשאני מאפשרת לתלמידים אוטונומיה מסוימת בבחירת נושאי הלימוד בייחוד בדרך החקר המוטיבציה שלהם עולה. למעשה החינוך הדמוקרטי מושתת על עיקרון האוטונומיה והבחירה כדי להגיע לאותנטיות ולצמיחה אישית - התלמידים מקבלים אפשרות לבחור בתחומים שילמדו והם בוחרים להתחייב אליהם.  גם בתיכון, כל מורה מגמות יוכל להעיד כי כיתה שבה יושבים ילדים שבחרו להיות שם נראית ומרגישה אחרת לגמרי מאשר כיתה של מקצוע חובה - לכן גם במקצועות חובה חשוב לאפשר אוטונומיה מסוימת ובחירה ברבדים השונים של ההוראה: תוכן הלימוד ככל האפשר באילוצי תכנית הלימודים, תהליך הלמידה, תהליך ההערכה ותוצרי הלמידה. 

  • יורם אורעד 10:24 @ 17-05-2016

    בוקר טוב אברום

    בהחלט מסכים אתך בנוגע לצורך לקשור את העיסוק בסוגיה הזו להתארגנות אחרת של המערכת כולה. נגעת בנקודה רגישה וחשובה ונכון בהחלט שכל זאת צריך להיות מסודר גם מבחינת הגיבוי החוקי והמקצועי כך שלא ייווצר מצב שבו מפקירים את המורים לנפשם. אין ספק שמדובר על עוד גורם שעלול להחמיר את מצב המורים, כפי שאמרת ובצדק. עם זאת, היה חשוב לי להציג פן שחשוב לי וגם כואב לי עוד מהיותי מורה בעצמי. הייתי מורה לפיזיקה ומתמטיקה במשך שנים רבות במערכת והיעדר הדו שיח הזה עם התלמידים לגבי שיעורי הבית, תכני לימוד והאופן בו יתנהל העיסוק סביבם תמיד הטריד אותי והציק לי. לעתים קרובות יזמתי בעצמי שינויים בעניין זה וניסיתי אותם בכיתותיי (לדעתי בהצלחה ברוב המקרים) ובחלק מהמקרים גם קבלתי נזיפות (וקבלתי אותן באהבה) על הניסיונות ה"חדשניים" כביכול האלה. לא הייתי רוצה שמורים המעוניים לעשות שינויים או ליזום שינויים בעצמם "יקבלו על הראש"  מהממונה עליהם, במקום לקבל חיזוקים, שלא לדבר על המעמסה הנוספת של הפעלת משהו חדש, בלי שעושים להם הנחות בדברים אחרים.

    יום טוב

  • יורם אורעד 10:36 @ 17-05-2016

    בוקר  טוב גילמור ותודה על התגובה. הדברים שאמרת בהחלט מחזקים את מה שהתכוונתי להעלות. כשאת מאפשרת לתלמידים שלך אוטונומיה מסוימת בבחירת נושאי הלימוד המוטיבציה שלהם עולה. לטעמי אפשר לשתף תלמידים גם בתהליכי עבודה, כגון מה שאנחנו מכנים כיום שיעורי בית. אני בהחלט מסכים גם עם מה שאמרת - שצריך להתחשב גם באילוצי תכנית הלימודים וגם ציינתי זאת במאמרון הבלוג.

    יום טוב

  • יהושפט גבעון 12:22 @ 17-05-2016

    ליורם צהריים טובים

    רעיון השיתוף הוא כל כך יפה אבל כל כך לא מתאים לחינוך ולחברה של ימינו. אין זה נכון שהחברה בימינו כולה שיתוף.

    האם אנשי החינוך משתתפים ביצירת הכלים החדשים? אנשי החינוך מתנגדים אפילו להפצת תמיהות לגבי שיתוף שכזה. אנשי החינוך מוכנים לקבל את הכרעות היצרנים ללא שום אפשרות לביקורת. הם אפילו אינם מודעים לכך שהכלים החדשים אינם ניתנים לבדיקה כמו הכלים הישנים והרציפים של עידן התעשייה, ולכן אינם אחראים למה שהם מכניסים לכתה. הם מוותרים על ידע ועל שליטה.

    אבל זה עניין של תהליך.

  • יורם אורעד 21:34 @ 17-05-2016

    יהושפט שלום

    אני מסכים אתך שהחברה אינה כולה שיתוף. יחד עם זאת, מתקיימים כל כך הרבה תהליכים של שיתוף ברמה המדעית, הכלכלית ועוד. חברות הייטק וחברות שאינן חברות הייטק מעסיקות צוותים היוצרים העובדות בשיתוף פעולה. אני מודה לך על כך שהצגת בעיה חשובה הנוגעת לחוסר שיתופם והשתתפותם של אנשי חינוך ביצירת כלים חדשים. בעיניי זה ליקוי חמור משום שמה שאנחנו מקבלים בסופו של דבר בחינוך הם כלים שבעיקרם פותחו על ידי אנשים שאינם מתמצאים בחינוך וכלים אלה גם פותחו לצרכים אחרים, כלכליים בעיקרם ולא לצרכים חינוכיים.

יורם אורעד

המנהל הפדגוגי של שלובים, הרשת החברתית לאנשי חינוך של מכון מופ"ת