בשלובים: 2874 חברי רשת, 203.קבוצות

טכנולוגיה בחינוך - בואו נשתמש בה בתבונה

1777 צפיות
  • ציבורי

image

 

אודי מלכה הוא איש חינוך שאני מעריך. במאמרון בלוג בהיר וממוקד שכתב לאחרונה ונקרא בשם "ילדים וטכנולוגיה-גבולות מטושטשים או מציאות חדשה?", הוא דן במגמות עולמיות המשנות את פני החינוך. בין היתר הוא מציג את IOT (האינטרנט של הדברים), התקנים לבישים שונים ומציאות מדומה. הוא דן גם בלמידה משמעותית והקשר שלה לטכנולוגיה. מלכה דן גם בניתוח למידה באמצעות טכנולוגיית ה-Big Data. המאמר הוא, כאמור, בהיר וממוקד אך אני רוצה להניח במוקד דווקא את הפדגוגיה ולא את הטכנולוגיה החינוכית. כמו אנשי חינוך אחרים, ביניהם טובים ואף מעולים, ההתייחסות במאמר הבהיר הזה היא שוב מנקודת הראות של הטכנולוגיה ולא של הפדגוגיה. קשה לי לקבל זאת משום ששנים כה רבות אנחנו מתלהבים (ובצדק) מיכולות הטכנולוגיה וממה שהיא מאפשרת אך כאשר דנים בה בהקשר החינוכי, משום מה אנחנו נוהגים במקרים רבים להציב את הטכנולוגיה לפני החינוך. 

אז מה בדיוק אנחנו רוצים מן הטכנולוגיה בתחום החינוך, מה אנחנו צריכים ממנה ואיפה היא עומדת כמסייעת לתחום החינוך? וגם... ממה צריך להזהר? אתם מוזמנים לקרוא כמה הרהורים שעלו בי בעקבות קריאת המאמר:

 

האינטרנט של הדברים - IOT

אחד הדברים שהמאמר עוסק בו הוא  IOT, תחום מלהיב שכנראה צופן בחובו אפשרויות מדהימות. עם זאת, בהקשר החינוכי היה מעניין יותר לדעת מה תהיה תרומתו להיבטים פדגוגיים. הייתי שמח אם היו ניתנות כמה דוגמאות אפשריות להשתמש ב IOT. כמי שעוקב לא מעט אחרי התפתחות תחום זה, אני מניח שהוא יאפשר למשל מעקב בזמן אמת אחרי מדדים פיזיקליים כגון טמפרטורה, לחות, מהירות רוח, דבר שמאפשר לרתום את IOT ללימוד גיאוגרפיה לדוגמה, כאשר התלמידים יוכלו לחקור בזמן אמת מדדים שונים במקומות שונים ברחבי העולם ולהפיק מכך תובנות שונות. מן הסתם קיימות עוד המון אפשרויות חינוכיות לשימוש ב-IOT.

 

תפקיד המורים כמנחים

אחד הדברים העולים במאמר הוא מימוש תפקיד המורים כמנחים וזוהי בהחלט מטרה ראויה מאד. זהו אחד ההיבטים החינוכיים שהטכנולוגיה אכן מסוגלת לעשות בו שינוי חיובי אם אכן יעשו בה שימוש ראוי. ויחד עם זאת, רוב המורים כיום לא הוכשרו לתפקד כמנחים. סביר להניח שאם לא יוכשרו לכך, רבים מהם יחזרו ללמד באופן מסורתי, גם אם יהיו מי שיספקו להם הנחיות ועצות ברורות. צריך לשלב פן זה של הכשרת המורים כחלק אינטגראלי של הכשרת המורים. דבר זה צריך לעשות בגופים המכשירים מורים לפני כניסתם להוראה ובהכשרת מורים העובדים בפועל, כאחד. עניין נוסף בהקשר זה הוא הצורך לעבוד בקבוצות מצומצמות. עבודה בכיתות רגילות (30 תלמידים ויותר) עשויה לחבל בעצם הכוונה לכוון את תפקידו של המורה לתפקיד של מנחה. כאן לא יעזרו שום טכנולוגיות משום שבקבוצות גדולות הזמן שיעמוד לרשות המורה להתייחסות לתלמיד בודד יהיה מצומצם יותר ביחס לזה שיעמוד לרשותו בקבוצות קטנות. צמצום קבוצות הלמידה הוא קריטי כאן. גם אם המורים יוכשרו, צריך לדאוג לליווי מתאים לאורך זמן, בין היתר משום שהמעבר הוא דרמטי ונושא בחובו אפשרויות לתסכולים, מוטיבציה נמוכה (של המורים והתלמידים כאחד) וסכנה לירידת תדמית המורה בעיני עצמו.

 

למידה אישית, הערכה וביג דאטה ככלי המסייע להם

הביג דאטה מתוארת במאמר כטכנולוגיה שתתמודד היטב עם הצורך בהתאמה אישית של הלמידה לכל תלמיד ותלמיד. התיאור מרשים, אבל בכל זאת מעורר כמה מחשבות, כמו למשל:

  1. לא נראה לי שתתרחש התמודדות ראויה עם הצורך הזה אם המורה עצמו לא יבין את הטכנולוגיה (לפחות ברמה כללית) וכיצד היא אמורה לסייע לו לויסות הלמידה האישית של התלמיד ולהערכתו. בקיצור - שוב אנחנו מגיעים לעניין הכשרת המורים. אני חושש שבלעדיה, אנחנו עלולים להזיק יותר מאשר להועיל.
  2. אם ההנחה היא שהשימוש בביג דאטה יפעל ללא קשר למורים המלמדים (מלבד אולי עדכונם בתוצאות ההתאמה האישית), הרי שלא יהיה זה חינוך במובן שאנחנו שואפים אליו. ניתוח מכונה בלבד והערכה והתאמה למידה אישית על ידיה, ללא מעורבות מורה, תהפוך את החינוך למנוכר. הביג דאטה, ובתוכו ההתאמה האישית של הלמידה וההערכה, צריך להוות כלי עזר למורה ולא מעבר לכך. צריך ללמד את המורים איך להשתמש בו בצורה נבונה וגם... איך ומתי לא להשתמש בו.
  3.  גודל הכיתה (כן, שוב גודל הכיתה) מהווה גורם מגביל קריטי כאן. כדי לקיים למידה מותאמת אישית ראויה, צריך לעבוד בקבוצות למידה קטנות. גם כאן (כמו שהזכרתי בסעיף על המורים כמנחים) הטכנולוגיה לא תעזור משום שמספר תלמידים גדול יותר יאלץ את המורה להתייחס למספר גדול יותר של נתונים עליהם, לעשות הערכות והחלטות ספציפיות לגביהם ופעולות אחרות הנדרשות להתאמה המיטבית (כגון שיחות עם התלמידים).

 

בנוסף, לאור הדברים המוזכרים במאמר תחת הסעיף  טכנולוגיה והמעבר ללמידה משמעותית, כדאי להזכיר שלמידה משמעותית איננה המצאה חדשה. היא הייתה קיימת עוד הרבה לפני רשת האינטרנט והטכנולוגיות שהיא הביאה עמה. ובכלל, האם קיימת למידה שאינה משמעותית? אם כך, האם אפשר להגדירה כלמידה?

לסיכום, הכלים הטכנולוגיים חשובים מאד, אפילו קריטיים, ומאפשרים לנו ללמד כיום באופנים שלא יכולנו לעשותם בעבר ולהעביר מסרים חינוכיים שהתקשינו להעבירם בעבר. יחד עם זאת, שוב אנחנו צריכים להזהר מפני קידוש הטכנולוגיה. מי שצריך לעמוד בראש היא הפדגוגיה. לשם כך, טכנולוגיה והמכשירים והכלים שמגלמים אותה לא יספיקו. כדי להשתמש בהם להגשמת מאוויינו החינוכיים צריך להביא אותם לפתחם של המורים, להתייעץ בהם, לשלב את מה שמתאים ולסלק את מה שלא מתאים ובעיקר להכשירם מנקודת המבט הפדגוגית ולא זו הטכנולוגית. ומה שלא פחות חשוב - צריך לאפשר תשתיות מתאימות (כגון קבוצות למידה קטנות).

תגובות

  • אודי מלכה 21:30 @ 15-03-2016

    יורם שלום,

    תודה על ההערות וההארות. החכמתי.

    אני מסכים איתך בנושא הצורך בהכשרת מורים לתפקידים של מנחים. יתרה מכך. אני חושב שתפקיד של הנחיה טכנית אינו מספיק וגם לעושר האינטלקטואלי של המורה יש תפקיד חשוב בהנחיה, בחתירה ליצירתיות ובהעשרה של התלמידים (כתבתי על כך בעבר מאמר בשם פדגוגיה, טכנולוגיה ומי שביניהן).

    במאמר שציינת תארתי את טכנולוגית הביג דאטה אבל לא הבעתי את דעתי האמיתי עליה והיא אף יותר קיצונית מזו שאתה ציינת. בעיניי, אינטרציה בשיעור בין המורה לתלמידים ובין התלמידים לבין עצמם היא קריטית בעיניי ללמידה ואין לה תחליף. באופן כללי אני נגד איסוף של נתונים המהווים פגיעה בפרטיות ויש להם תחליף אנושי לא פחות טוב ובמקרה הזה גם יותר. כנראה שהאיזון בין איסוף נתונים, תרגול עצמאי בקצב אישי הנעזר בנתוני ביג דאטה ובשילוב למידה קבוצתית - מהווים את הדרך הנכונה.

    לגבי למידה משמעותית - עד היום המושג למידה קונסטרוקטיביסטית ייצג את מה שאנו מכירים היום כלמידה משמעותית. למידה קונסטרוקטיביסטית היא ביטוי שקשה לבטא והיא מיוצגת על ידי תיאוריה שאינה חדשה. אולי בגלל זה עלה הצורך להחליף את השם (לצורכי שיווק לקהל הרחב). מעבר לכך, אני בהחלט חושב שניתן להגדיר למידה שאינה משמעותית. כאשר ההסברים אינם בשפת התלמיד, הדוגמאות אינן מתוך עולמו, הוא לא פעיל בלמידה ורק עוסק בהקשבה, אין לנושא הקשרים לעולם האמיתי ואין לנושא שום היבט מעשי - אז ייתכן ותתקיים למידה כי התלמיד ידע לפתור תרגילים, לזכור את החומר הנלמד (לטווח קצר) ואפילו להצליח במבחן אבל לא ניתן יהיה לומר כי הוא חווה למידה משמעותית.

    שוב תודה :-)

  • יורם אורעד 11:02 @ 16-03-2016

    בוקר טוב אודי ותודה על תגובתך

    אני בהחלט מסכים אתך שהאיזון בין איסוף נתונים, תרגול עצמאי תוך הסתייעות בנתוני ביג דאטה ובשילוב למידה קבוצתית הם דרך מתאימה לשימוש בטכנולוגיה הזאת (בכוונה השתמשתי במילה "מתאימה", משום שיכולות להיות כמה דרכים נכונות). אני בהחלט תולה תקוות בביג דאטה ומקווה שהיא תסייע לשיפור הלמידה. את עניין הלמידה המשמעותית הזכרתי רק כדי לחדד את הצורך להכיר בכך שלמידה משמעותית קיימת שנים רבות. מה שאנחנו יכולים לעשות עכשיו הודות לטכנולוגיה הוא לאפשר אותה יותר, להעמיק אותה יותר ועוד.

    באופן כללי אני מסכים עם דבריך כפי שהוצגו במאמר היפה שלך. רציתי רק להדגיש את הצורך להדגיש יותר את הפדגוגיה ולהעמידה לפני הטכנולוגיה שבעצם אמורה לשרת אותה. לצערי קיימים אנשים רבים (מדי) במערכת החינוך (אתה כמובן אינך נמנה עליהם) שרואים את הטכנולוגיה החינוכית כחזות הכל כמעט.

יורם אורעד

המנהל הפדגוגי של שלובים, הרשת החברתית לאנשי חינוך של מכון מופ"ת