בשלובים: 2914 חברי רשת, 2 עכשיו ברשת, 203.קבוצות

לשכנע מורים להשתמש בטכנולוגיה

2024 צפיות
  • ציבורי

image

 

טכנולוגיות המיחשוב והאינטרנט זמינות במערכת החינוך כבר שנים. מורים רבים אמנם משתמשים בהן, חלקם כדבר שבשגרה, אך לצד אלה, מורים רבים אחרים נצמדים עדיין לשיטות ולפלטפורמות ההוראה הישנות ונמנעים מלהשתמש בטכנולוגיות אלה. מדוע זה עדיין קורה, שנים רבות לאחר שהטכנולוגיות כבר כל כך זמינות ומה אפשר לעשות כדי לשכנע מורים להשתמש בטכנולוגיות מיחשוב ואינטרנט כאשר יש בכך לשפר את עבודתם? לאחרונה קראתי מאמרון בהיר ומעניין של ניק פיצ'י (Nik Peachey) שבו מוצגות 11 סיבות להמנעותם של מורים משימוש בטכנולוגיה. חלקן מוצגות להלן:

  • היעדר הכשרה.
  • הכשרה מסוג בלתי מתאים - יותר טכנית מאשר פדגוגית.
  • הכשרה מסוג בלתי מתאים - בלתי רלוונטית להקשר הלימודי: כשנעשית הכשרה פדגוגית היא כללית ואיננה מתייחסת באופן ספציפי לצרכים, להקשר של המורים ולסילבוס. 
  • היעדר שילוב הטכנולוגיות בסילבוס: כדי שמורים יוכלו להשתמש בטכנולוגיה צריך לשלבה בתוך הסילבוס. 
  • היעדר התייעצות עם מורים: בחירת הטכנולוגיה נעשית לעתים קרובות ללא התייעצות עם מורים וללא מעורבותם בבחירה.
  • ציפיות לא ריאליות: הטכנולוגיה נרכשת בציפייה לכך שעצם הגשתה בלבד לתלמידים ולמורים מספיקה כדי לחולל שינוי בחוויית הלמידה ולהפוך את כל התלמידים לבעלי הישגים גבוהים.
  • אי נחיצות: במקרים רבים מורים רואים את הטכנולוגיה כאמצעי המונע מהם להשיג את מטרותיהם או לפחות בלתי נחוץ להשגתן.

 

אז מה באמת אפשר לעשות כדי לשכנע יותר מורים להשתמש יותר בטכנולוגיות המיחשוב והאינטרנט ולנסות להבטיח שהשימוש הזה ישפר באמת את עבודת ההוראה שלהם?

בראש וראשונה נחוץ ליווי טכני זמין וצמוד במהלך כל שעות העבודה של המורה. למרות שמדובר על עניין טכני ולא פדגוגי ולכן בעל חשיבות פחותה כביכול, הרי שהוא בעל חשיבות עליונה. ליווי טכני צמוד עשוי להיות תנאי הסף שיקבע אם מורים ישתמשו בטכנולוגיות או לא, ועד כמה. מורים הם מומחי פדגוגיה ודידקטיקה אך לא בהכרח מומחי טכנולוגיה ולכן תקלות טכניות, קשיים בהבנת השימוש בכלים ועוד, עלולים להרחיק אותם מהשימוש בהם. דבר זה נכון גם כיום, כשהטכנולוגיה הולכת ונעשית "שקופה" יותר ויותר ואינטואיטיבית יותר ויותר. תקלות טכניות או בעיות בהפעלת כלים טכנולוגיים עלולים לתסכל מורים, להזיק לתדמיתם העצמית, להשפיל אותם לפני תלמידיהם ועוד.

עניין קריטי אחר הוא הכשרת המורים. הכשרתם הטכנית  של מורים לשימוש בטכנולוגיות צריכה להתקיים במקביל להכשרתם הפדגוגית בטכנולוגיות. במהלך ההכשרה שלפני הכניסה לעבודה בבית הספר ההכשרה צריכה להיות כזו כל העת ולא מומלץ לקיים שיעורים טכנולוגיים בנפרד משיעורי תוכן רגילים. במהלך ההכשרה בזמן שירות (in service), צריך להכשיר מורים כך שתכני תחום הדעת שהם מלמדים יקושרו מיד לכלים הטכנולוגיים הנלמדים ולא יילמדו בנפרד להם. כך ייוצר קשר משכנע בין שני סוגי התכנים - תכנים של תחום דעת ותכנים טכנולוגיים. 

הכשרת המורים לשימוש בטכנולוגיות צריכה להתייחס לתחום הדעת הספציפי שלהם. יש הבדל אם מורה למדעים משתמש בכלי טכנולוגי נתון (נניח בגליון אקסל) או אם מורה לתנ"ך עושה זאת. למשל, אפשר להכשיר מורים למדעים להפיק גרף מנתונים הנצברים בגליון אקסל, כדי שיוכלו לבקש מתלמידיהם לתעד נתונים ולאחר מכן לעבדם לגרף. לעומת זאת, כאשר מדובר על מורים לתנ"ך, אין טעם להכשירם לשימוש בגליון אקסל לשימוש כזה, דהיינו להפקת גרף. 

כפי שנאמר באחת הנקודות שהוצגו במאמרון של ניק פיצ'י, הטכנולוגיות צריכות להיות משולבות בסילבוס. דבר זה צריך להיעשות בין היתר על ידי פעילויות מוצעות המופיעות בסילבוס שבהן יוצג גם שימוש באמצעים טכנולוגיים. אופן אחר הוא לתת במבוא לסילבוס עצמו הנחיות ועצות כיצד אפשר להשתמש בכלים להשבחת הלמידה וההוראה - לייעלה, להעשירה, להרחיבה ועוד. בעת בניית הסילבוס עצמו צריך להתייעץ במורים ולשאול לעצתם עד כמה שימוש בטכנולוגיה זו או אחרת יכול להועיל.

הכלים הטכנולוגיים צריכים לשרת את הפדגוגיה והדידקטיקה ולא שום דבר אחר. אם הם אינם עושים זאת הם מיותרים ומעמיסים עומס קוגניטיבי מיותר על המורים. לכן, צריך לסנן את הדברים המיותרים גם אם הם כביכול אינם מזיקים (אך מעמיסים ללא צורך מבחינה קוגניטיבית). בהקשר זה, בהכשרת המורים צריך להימנע מלהציב מטרות וציפיות טכנולוגיות למורים, דבר שנכון גם לגבי תלמידים. למשל אין טעם להציב מטרה שמהותה ידיעת שימוש בגוגל דרייב על בוריו, הבנת כל המאפיינים העיקריים של סייר הווינדוס, של מצגת פאוור פוינט, של רשת חברתית כלשהיא, וכדומה. המטרות צריכות להיות תמיד מטרות פדגוגיות דידקטיות ולמידת הכלים הטכנולוגיים והשימוש בהם יהיה בהתאם לצרכים הפדגוגיים דידקטיים ולא להיפך.

אחד הכלים החשובים בהטמעת השימוש בטכנולוגיות הוא משוב ופעולות מתאימות בהמשך לו. כדאי, למשל, לשאול מורים מה בטכנולוגיות הנלמדות סייע להם בהוראה ולעומת זאת מה היה מיותר מבחינתם. כדאי לבקש מן המורים לציין דברים שמפריעים להם או להיפך - מוצאים חן בעיניהם. המשוב צריך להתייחס גם לאופן הכשרתם לשימוש בכלים והוא צריך לשמש ככלי לשיפור ההכשרה כל העת. צריך לעודד את המורים גם לבטא את צורכיהם ואז לראות אם יש לכך מענה בטכנולוגיות המיחשוב והאינטרנט.

במסגרת השכנוע כדאי להציג לפני המורים דוגמאות לשימוש בכלים טכנולוגיים, שנראות בהן בבירור יתרונות על פני ההוראה המסורתית, יתרונות המשפרות את הלמידה ועונות לצרכיהם הפדגוגיים והדידקטיים. רצוי גם להביא דוגמאות משכנעות ומרתקות באתרים לימודיים (בתי ספר, גני ילדים, מוזיאונים ועוד) שבהם השימוש הזה הוכיח את עצמו. 

אני מאמין שכאשר תיווצר מסה קריטית של מורים המשתמשים בטכנולוגיות, הצטרפותם של האחרים תהיה מהירה הן משום חוסר הנוחות שבתחושת ההישארות בצד והן משום שמסה קריטית כזו תעורר בהם מחשבות שאולי יש משהו מועיל בטכנולוגיות המיחשוב והתקשוב. מכל מקום, הזמן החולף משחק לטובתנו בעניין זה - המורים הצעירים שנכנסים למערכת החינוך באים כבר עם מיומנויות מיחשוב ואינטרנט שאתם גדלו מאז היותם ילדים. לא נותר אלא לקוות שהמיומנויות האלה יירתמו לשירות הפדגוגיה וישביחו את החינוך.

תגובות

  • אבי נתן 23:41 @ 26-02-2016

    אני חושש ש 11 הנקודות שהועלו (שאכן יכולות להשפיע על מידת ההטמעה של הטכנולוגיה) אינן הסיבה המרכזית לאי הכנסת הטכנולוגיה לשימוש.

    הכנסת טכנולוגיה היא דוגמא לשינוי התנהגותי של המורה. אנחנו רוצים שהמורה יתחיל לפעול בצורה חדשה ושונה. האם שינויים אחרים התחוללו בהצלחה ורק הטמעת הטכנולוגיה נעצרה?

    מערכת החינוך עסוקה יתר על המידה בתוכן: מה ואיך צריך לעשות. היא אינה נותנת דעתה על התרבות האירגונית שתומכת בשינוי, על החסמים שמונעים את השינוי

    הדוגמה הטובה לכך היא העובדה שההסבר הראשון שניתן, וגם במקרה זה הוא "העדר הכשרה". האומנם כל שינוי דורש הכשרה? מורה למתטיקה עם מעט סקרנות ילמד להשתמש בתוכנת Desmos לאחר 5 דקות של משחק במערכת. זו דוגמה אחת פשוטה. הצגת פונקציה או בניה גיאומטרים בתוכנת Geogebra לא דורשת קורס ממושך, אלא התנסות קצרה.

    אגב, הריצה המהירה של ההנהלה לפתרון שמבוסס על הכשרה היא טעות נפוצה המתועדת בספרות. ולא בלי סיבה, זה פשוט נוח ולא דורש מההנהלה לשנות ולהשתנות. הטעות הנפוצה השניה היא התניית השינוי בתקציב. (ראה פרויקט "מחר 98". מה קרה? נמצא התקציב. מה לא קרה? הטמעה!)

    נדרשת הסתכלות ביקורתית, מעמיקה וכנה, מדוע רוב המורים לא ממהרים להשתנות, מדוע הם תופסים את השינוי כדבר שלילי. ראשית, התנהגות זו לא יחודית למיקצוע ההוראה. אף אחד לא רוצה "להזיז את הגבינה". אבל כאשר פועלים בתוך ארגון בריא ההנהלה דואגת שיהיה אפשר וכדאי להשתנות. נדרש לתכנן את השינוי. ברוב המקרים מציאת הדרך לחולל את השינוי מסובכת יותר מפתרון הבעיה עצמה.

    בפרט נדרש לפעול בשני תחומים באופן עיקבי:

    1. הגדרת ציפיות: מה מצפים מהמורה

    2. הכרה והוקרה: כיצד מראים לכל מהי ההתנהגות הנכונה שהארגון מעריך

    אפשר לבדוק למשל שינוי לא טכנולוגי כלל, כמו "למידה משמעותית" . האם מורים הבינו מה עומד מאחורי הסיסמה? האם פעולות ותוצאית רצויות מתוגמלות בדרך כלשהי?

    אינני מבטל את הערך של מאמרים ופרסומים תוכניים שמסבירים למה ואיך להשתמש בטכנולוגיה.

    מבלי לפצח את החידה האירגונית לא תהיה הטמעה בהיקף משמעותי.

    עדיין חשוב להתקדם ברמת התוכן, למצוא גרעין קשה של מורים שיקדמו את ההבנה מה ניתן לעשות עם הטכנולוגיה, לשפר את הטכנולוגיה ולהרחיב את אפשרויות השימוש. תוכן זה יהיה לעזר אם וכאשר תהיה תוכנית הטמעה. מה מייחד את הגרעין הקשה? הם מונעים ע"י דחף פנימי, מגדירים לעצמם את הצייפיות ולא זקוקים להכרה ותגמול ארגוניים. הם יסתפקו בהכרה של חבריהם מהגרעין הקשה.

     

     

  • יורם אורעד 21:53 @ 27-02-2016

    שלום אבי

    תודה על דבריך. אני מסכים אתך שנדרשת הסתכלות ביקורתית, מעמיקה וכנה בנוגע להתנגדות המורים לשינוי ולתפיסתו כדבר שלילי. כמו כן, בוודאי שצריך לתכנן את השינוי, למרות שלדעתי ועל פי נסיוני, תכנון זה איננו מבטיח את השינוי אבל אכן נותן לו סיכוי גבוה יותר. בנוגע להגדרת הציפיות מן המורה, זה בעיניי חלק משיתוף המורים וההתיייעצות אתם בשילוב הטכנולוגיה.

    שבוע טוב

יורם אורעד

המנהל הפדגוגי של שלובים, הרשת החברתית לאנשי חינוך של מכון מופ"ת