בשלובים: 3023 חברי רשת, 204.קבוצות

מי צריך שיעורי בית?

3174 צפיות
מאת יורם אורעד 14:35 @ 07-05-2014 תגובות (8)

קטגוריות: למידה

image

שנת הלימודים תשע"ד מגיעה בקרוב אל קיצה. קצת לפני ההמולה הכרוכה בהכנת תעודות סוף השנה ועוד כמה וכמה היערכויות בולטות נוספות שבהן קיום טקסים, ימי הורים ועוד, זה אולי הזמן לשאול כמה שאלות לגבי דברים נחוצים ובלתי נחוצים במערכת החינוך. אחד החשובים בהם בעיניי הוא נחיצותם של שיעורי הבית בתהליך ההוראה למידה. 

פרניל ריפ (Pernille Ripp), בלוגרית חינוכית, איננה שבעת נחת ממוסד שיעורי הבית.  במאמרון בלוג שכתבה במחצית השניה של אוגוסט בשנה שעברה, ערב התחלת שנת הלימודים, היא הציעה מספר עצות כיצד להיפטר מהם או לפחות להפחיתם. בין היתר היא הציעה למורים לערוך מעין מחקר קטן משלהם ולגלות על אודות יעילות שיעורי הבית. מסתבר ששיעורי הבית אינם תומכים בלמידה כפי שאנו חושבים, במיוחד אצל תלמידי בית הספר היסודי. עצה נוספת היא לערב את המנהלים. לטענתה יש לעשות זאת במיוחד במקרים בהם מדובר בבתי ספר מסורתיים, הן משום ששם ייתכן והמורה הנוקט בגישה זו יהיה היחיד שעושה זאת והן משום שמנהלים כבולים לעתים קרובות גם להנחיות שהם מקבלים מלמעלה. כן מציעה ריפ לשתף גם את העמיתים למקצוע. לדבריה, חשוב שאפילו אם העמיתים אינם מסכימים לגישה, הם לפחות יכבדו אותה וכמו כן לא יחששו מכך שהיא תגרום לקרע עמם. ריפ מציעה לתכנן את שיעור הבית (אם יינתנו) כך שיפתחו אצל התלמידים תשוקה ללמידה ולא רק שינון וחזרה. היא אומרת שבמקום שיעורי בית כדאי לנסות ליצור דיאלוג עם התלמידים בתחילת כל שיעור שמטרתו בדיקה של הבנת החומרים שנלמדו בשיעור הקודם. ריפ גם מציעה לתת שיעורי בית רק באותם מקרים שיש בהם לתרום להובלה ללמידה משמעותית. היא מציעה גם לערב את ההורים בהחלטה להפסיק או להפחית את שיעורי הבית ולדון אתם בכך.

קריאת מאמרונה של ריפ עורר אצלי שוב את חוסר הנחת המלווה אותי מזה שנים רבות, עוד מתקופת היותי תלמיד בעצמי בחינוך הממלכתי, דרך תקופת לימודי באוניברסיטה העברית ולאורך כל שנות עבודתי כמורה (שהיו רבות). חוסר הנחת נובע בעיקר מסימן השאלה המתנוסס מעל שתי שאלות הנוגעות לשיעורי הבית - יעילותם ומה שהם עושים לתחושה הנפשית ולמוטיבציה של התלמידים.

לכאורה, מטרת שיעורי הבית כמעט מובנת מאליה. התלמידים לומדים בכיתה תכנים ומיומנויות ומטרת שיעורי הבית היא לתרגלם כדי לבסס את הידע או את המיומנויות הנלמדות. עד כאן זה נשמע סביר. אישית, כשאני לומד משהו שמעניין אותי כגון אסטרונומיה, פיזיקה או ספרדית, זה נשמע מצוין. אני לומד ספרדית, למשל, כי אני מאד אוהב את השפה ומעוניין לחזק את ידיעותיי בה. לכן, איש לא צריך לשכנע אותי לעשותם אותם. לא רק שארצה לתרגל את השפה אלא אפילו אשאב מכך הנאה. דבר זה תקף כמובן לגבי כל נושא שמעניין אותי או שאני מעוניין בו. אך לא כך התלמיד המצוי בבית הספר המצוי. אם אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שהתלמיד יעשה את שיעורי הבית משום שכך צריך, כנראה שאנחנו פשוט טועים. התלמיד יעשה אותם (אם יעשה) רק משום שהוא חייב ורק משום שאם לא יעשה אותם ייתכן ויופעלו עליו סנקציות ולחצים (נזיפות, מכתבים להורים ועוד). הסנקציות והלחצים האלה, גם אם יועילו, ישאירו אותו אדיש לתכנים במקרה הטוב. במקרה הגרוע הם יהפכו אותו לשונאו של התחום שהוא לומד (זה, לצערי, מה שקורה לחלק מחבריי ששונאים פיזיקה למרות שחלפו שנים רבות מאז למדו פיזיקה בבית הספר, והתלהבותי מהתחום אינה מצליחה לשכנעם שזה מקצוע מרתק ויפה). התעקשות על עשיית שיעורי בית מובילה גם לכך שהמורה יקיים משטר מתמיד של רישומים, הערות, נזיפות, קשר עם הורים, מנהלים ועוד, רק כדי להבטיח ששיעורי הבית אכן ייעשו. דבר זה מוריד מיעילות שיעורי הבית ולו רק משום שהמורה (והמערכת שמסביבו) משקיע משאבים כדי לגרום לעשייתם על ידי תלמידים, על חשבון הפניית משאבים מקצועיים-אישיים שלו לחשיבה על מהותם של שיעורי הבית, לתכנונם, להפקת תובנות מהם ועוד. 

ואולם גם במצב אידיאלי, של הסכמה חופשית מצד התלמידים לעשיית שיעורי הבית, יעילותם מוטלת בספק. אחת הסיבות לכך היא היעדר אינטראקציה בין המורה לתלמיד ובין התלמיד לעמיתיו לכיתה. אינטראקציה זו חשובה לליבון של שאלות לא מובנות, סוגיות בלתי פתורות ובכלל להבנת התכנים והמיומנויות שהתלמידים צריכים לתרגלם. נכון שבחלק מן המקרים הדבר נעשה על ידי התלמידים (אלה שעושים את שיעורי הבית) - יש תלמידים שמתקבצים ביחד לעשייה משותפת של שיעורי בית. אך במקרה זה נעדר הגורם המומחה, דהיינו המורה, המופקד על תהליך הלמידה ומסוגל לתת מענה דידקטי מקצועי.

שיעורי הבית מהווים גם גורם מפריע ומסכל שמחה, חדווה ואושר כאשר הם ניתנים בתקופות של חופשה. חופשה, מעצם טיבה (וגם מעצם המילה - חופש), נועדה לאפשר לתלמיד להתנהל על פי רצונותיו בין אם מדובר על קריאה, גלישה באינטרנט, ספורט או כל דבר אחר. שילוב של שיעורי בית במצבים אלה מטרפד את המטרה שלשמה נועדה החופשה. אני עוד זוכר היטב כמה שנאתי את חוברות התרגול שנתנו לנו לחופש הגדול, למרות שכתלמיד מאד אהבתי ללמוד.

אם כן, האם שיעורי הבית מיותרים? לא בהכרח. לשיעורי בית יש ערך אם משתמשים בהם כהלכה ותוך שיקול דעת של המורה עצמו אך לא כציווי קדוש שיש לקיימו בכל מחיר, למרות שחלק מאנשי החינוך וגם חלק מן ההורים עדיין סבורים שאכן מדובר בציווי קדוש. לשיעורי הבית עשוי להיות ערך כ"מתאבן", או במלים אחרות - כאמצעי לעורר אצל התלמידים את הרצון ללמידה. אפשר לעשות זאת למשל באמצעות סרטונים מרתקים, תמונות מרתקות או משימות קצרות המדברות אל לב התלמידים, כהקדמה ללמידה, בסגנון הכיתה ההפוכה. הם ייחשפו אליהם בביתם לפני השיעורים בכיתה. את הלמידה שתבוא לאחר מכן אפשר לקיים בכיתה באופן המסורתי אך תוך אינטראקציה מתמדת עם התלמידים והמורה. אפשר גם לקיימה בסגנון הכיתה ההפוכה על ידי מתן שיעורי בית מקדימים שבהם ילמדו התלמידים תכנים בצורה מרתקת ובשיעור עצמו רק ידונו בדברים שהתעוררו בהם תוך החשיפה לתכנים, הן כדי להבהירם והן כדי לעורר שאלות מוסריות, אתיות, חברתיות ואחרות הנוגעות לתכנים.

ואחרון חביב, בכל מה שנוגע לשיעורי בית - יש להניח לתלמידים בעת חופשותיהם. חופשות לא נועדו לשיעורי בית. ממש כפי שמעיד שמן, הן נועדו לדבר אחד - חופש.

תגובות

  • מירב אסף 05:41 @ 08-05-2014

    זה נושא שנידון כבר שנים רבות ובצרפת יש הנחיה גורפת לבטלם. אני באמת חושבת (וזה גם הוכח במחקרים) ששיעורי בית בתפיסה של "המשך את מה שעשית בכיתה...בחוברת...בעמוד" מיותרים, פוגעים בפנאי וביחסים עם ההורים ואף מעודדים ערכים שליליים כהעתקות ושקרים.

    שיעורי בית ראויים הם כאלה שלא ניתן לעשות אותם בבית הספר ולא רק סרטונים או מידע ברוח הכיתה ההפוכה - למשל יצירה אישית (כמו צילום תמונות בנושא מסויים), חקר מורכב (כבדיקת עניין סביבתי או משפחתי) וכולי. שיעורי בית יכולים גם להינתן באופן פרטני - לחיזוק/קידום עניינים מסויימים בקרב תלמידים ספציפיים...מעט. אם אלה (ורק אלה) יפלו על התלמידים והוריהם אני מניחה ששני הצדדים ירוויחו.

    כתבה בנושא: http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=930289

  • יורם אורעד 11:18 @ 08-05-2014

    היי מירב

    תודה על התוספות שלך לסוגית שיעורי הבית. אני מסכים אתך שהפגיעה בפנאי וביחסים עם ההורים הם שיקולים חשובים שיש לשקול בנתינת שיעורי הבית והם מהווים נקודות לרעתם של אלה. נתינת שיעורי בית באופן פרטני, כפי שהצעת, היא דוגמה טובה למקום החיובי שיש לשיעורי הבית רק שמעצם הגדרתם הם אינם שיעורי בית. נכון יותר לקרוא להם תרגול בנוכחות מורה. מכל מקום, תרגול כזה הוא חיובי בעיניי.

  • יענקל 15:56 @ 13-05-2014

    אבקש להוסיף עוד נקודה. לא מעט חוקרים טוענים ששיעורי בית מגדילים את הפער החברתי בין התלמידים שהוריהם יכולים לעזור להם בשיעורים (על פי רוב משפחות מבוססות) לבין התלמידים שהוריהם אינם יכולים לעזור (על פי רוב משפחות עניות יותר). התלמיד מהמשפחה המבוססת מקבל חיזוק בידיעותיו כאשר הוא יושב בבית עם ההורים ומכין שיעורים (נכון, לא פעם ההורים הם אלה שעושים את השיעורים) ואילו התלמיד מהרקע החלש יותר דורך במקום ואיננו מתקדם. יתכן והמורים נותנים שיעורים בית מתוך רצון לקדם את החלשים, אך בסופו של דבר רק החזקים מתקדמים, והפער גדל.

  • יורם אורעד 22:01 @ 13-05-2014

    היי ג'יי ותודה לך על התוספת. בהקשר אליה (לתוספת) אני רוצה לציין שרעיון הלמידה בקבוצה פרטנית של רפורמת אופק חדש עשוי לדעתי לסייע במתן שיעורי בית שהם בעלי ערך. אחת האפשרויות היא לנצל את השיעורים בקבוצה הפרטנית (המונה מספר מצומצם של תלמידים) כדי לתת סיוע אישי לתלמידים בשיעורי הבית ולהתמודד באופן כזה עם הפערים הנוצרים בין תלמידים שהוריהם מסייעים להם בשיעורי הבית לבין כאלה שלא.

  • רפי דודזון 10:22 @ 16-05-2014

    אני סבור שהמושג "שיעורי בית" שייך  לעולם הישן של פדגוגיות בעידן התעשייתי.

     

    היום למידה צריכה להתקיים באיזה שהוא רצף שבין למידה בכיתה ללמידה חוץ-כיתתית. מה שנקרא למידה בבית זה מרכיב מתוך מה שאני מכנה "למידה חוץ כיתתית". 

    מסיבה זו אני גם לא אוהב את המושג "הכיתה ההפוכה". למידה בכיתה ומחוץ לכיתה צריכות להיות בהתאם לעיצוב הלמידה על ידי המורה. יש תלמיד שהתחיל לעשות משהו בכיתה הבתמיכת המורה ויכול להמשיך אחר כך גם בבית ויש תלמיד אחר שבכיתה למד בצורה פעילה וסיים את הלמידה במקום אחר. כל אחד לפי הקצב שלו והיכולות שלו ללמוד בתוך הכיתה. יוצא שהתלמידים יכולים להמשיך את הלמידה בכיתה בבית או במקום אחר, להעלות את תוצרי למידתם לאתר הכיתה ולהמשיך את עבודתם בכיתה. באופן כזה אין דיכוטומיות במקום ההתרחשות בין מתי לומדים נושא כלשהו על ידי צפיה, קריאה או האזנה ומתי מבצעים תהלכים פעילים הנקראים: עיבוד מידע, תרגול, אימון, חיזוק הנלמד וכיוב'. 

    בקיצור מימדי הזמן והמקום השתנו במשמעותם בחיינו אבל לא בבתי ספרנו והגיע הזמן לחשוב מחוץ לקופסה של העידן התעשייתי.

     

  • יורם אורעד 13:14 @ 16-05-2014

    היי רפי

    בוודאי שאני מסכים אתך. במצב אידיאלי, הלמידה צריכה להיות תפורה באופן מדויק לצרכיו של כל תלמיד וגם לצרכיו של כל מורה ובין היתר האבחנה בין הלמידה הכיתתית לבין הלמידה החוץ כיתתית צריכה צריכה להיעלם או לפחות לקבל דגש מופחת. המורה צריך למעשה להיות האסטרטג הגדול של הלמידה וליצור אותה כל הזמן על פי הצרכים שלו ושל תלמידיו.  ואולם, כפי שאנחנו יודעים, המערכת עדיין איננה מוכנה לזה (ואינני יודע מתי תהיה מוכנה). נכון להיום, היא אכן, לצערי, מתאימה לתקופה שכבר איננה קיימת עוד - התקופה התעשייתית.

    בנוגע ל"כיתה ההפוכה", אני חושב שיותר מאשר היא שיטה, הרי היא קריאה לשינוי כיוון שבו התלמידים באמת יוכלו להיות מעורבים יותר בלמידה ומעוניינים בה יותר, דבר שאיננו רווח כיום. בעתיד אידיאלי, המושג הזה, כיתה הפוכה, אולי ייעלם וביחד אתו גם מושגים אחרים משום שכל הלמידה תותאם למורים ותלמידים. כדי לעשות זאת המערכת צריכה לשנות את פרדיגמת ההוראה עצמה, לאפשר למורים הרבה יותר חופש וגם הרבה יותר משאבים (לא רק כספיים - אלה יכולים להיות גם משאבים של זמן למשל). כמו כן, היא צריכה להכשיר אותם לכך, הכשרה מעמיקה.

  • פ י נ י 07:12 @ 17-05-2014

    מה דעתכם לגוון? לחדש? לבדוק מונח יסוד?

    אולי אפשר לברר (לי, אגב, ברור שאפשר) למי מהתלמידים יש את הרצון, התכונות והנטיות להכין שעורי בית והדבר מעשיר אותם ומקנה להם ביטחון ולהם לתת להכין שעורי-בית בהתאם ...

    לעומת ...

    אלה שאין להם את היכולת המנטלית להתמודד עם שעורי בית ועיקר יכולתם טמונה בשמיעה, בראיה, בהקשבה ויצירת היגיון פרטי, אישי ומיוחד, בו החומר הנלמד עובר בקלות רבה יותר, עבורם, את מחסומי ההשכלה!

    האם שעורי הבית חיזקו "בטרוף" את המכינים?

    האם אי-הכנת-שעורי-הבית החלישה "בטרוף" את "הבטלנים" שלא הכינו ?

    ההתייחסות לש"ב מגוחכת כמו מודלים אחרים המתעלמים ממגוון האפשרויות סביב הלמידה!

  • יורם אורעד 19:00 @ 17-05-2014

    שלום פיני

    אתה בהחלט צודק אך אם תשים לב, רפי ואני התייחסנו לכך בדברינו, אמנם לא באופן מפורש אך כחלק מהסתכלות גדולה יותר על הדברים. קרא בתגובותינו למעלה.

יורם אורעד

המנהל הפדגוגי של שלובים, הרשת החברתית לאנשי חינוך של מכון מופ"ת