בשלובים: 2899 חברי רשת, 203.קבוצות

איך להפוך כלים דיגיטליים למשמעותיים ללמידה?

4877 צפיות
  • ציבורי
מאת יורם אורעד 17:30 @ 01-08-2013 תגובות (14)

קטגוריות: תקשוב

image

קריאתו של מאמרון בלוג שפרסם לאחרונה מייק בריטלנד (Mike Britland), מאמרון בעל מסר דווקא אופטימי באופיו, הטרידה אותי. היא עוררה אותי לתהות על הבעייתיות של השימוש הראוי בכלים דיגיטליים ועל חילוקי הדעות, חוסר הנחת מיישום הכלים בחינוך ודרכים ראויות ליישומם באופן שיתרמו למערכת החינוך. בריטלנד מביע התפעלות גדולה מן השימוש בכלים הדיגיטליים ומן האופן שבו יישם אותם בכיתתו. הוא אומר שבשנים האחרונות עברו המורים סוג של מטמורפוזה שבה הוחלפו שולחנות הלימוד של התלמידים באייפדים. הוא אומר שהשימוש בטכנולוגיה להקנות חופש לתלמידים בגילוי פתרונות לבעיות הוא כוח מיטיב. הוא מציין שהמחנכים משתוקקים להפוך את תלמידיהם למעורבים יותר, אקטיביים יותר ומעמיקים יותר, תלמידים שישתוקקו ללמוד ולגלות, ואת זאת מאפשרת הטכנולוגיה. בריטלנד מציין שנסיונו מעיד על כך שהחופש לחפש ולגלות על נושא נתון באמצעות הטכנולוגיה מעודד את אהבתם של התלמידים אל הנושא.

כאיש חינוך, ובמיוחד כמורה לשעבר, אני שותף להתפעלותו של בריטלנד. לצערי, ברוב משך הקריירה שלי כמורה לא זכיתי לקרן השפע הזו של הטכנולוגיה העכשווית ורק בשנים האחרונות להיותי מורה נחשפתי אליה. אז, אימצתי אותה במהירות ובהתלהבות ואני מאמין שלפחות באופן חלקי - גם בצורה שקידמה את מטרותיי החינוכיות. הכלים הללו, לא זו בלבד שתרמו לקידום הפדגוגיה בכיתותיי (כך אני מאמין) אלא אף להתלהבותי שלי.

אז אם כל כך טוב, מנין חוסר הנחת (הקיים עדיין, למרות היישומים הרבים וההטמעה המסיבית למדי) מן הטכנולוגיה הדיגיטלית בהקשרה החינוכי? אני בהחלט מודע לכך שקיימים מקרים רבים בהם היא מוטמעת בהצלחה, אולם מקרים אלה אינם מייצגים כנראה את הכלל.

 

בעשרים השנה האחרונות התפתחה הטכנולוגיה הדיגיטלית בצורה מדהימה ובקצב מדהים. דבר זה נכון במיוחד לגבי השנים האחרונות, בפרט במה שקשור לכלים המכונים בשם כלי ווב 2, שאולי המאפיין הבולט ביותר בהם הוא יכולת השיתוף שהם מאפשרים. כפי שאנחנו יודעים, הכלים מאפשרים שיתוף שמעולם לא ידענו כמותו ואחסון קבצים באופן מסיבי וכמעט ללא הגבלה. העובדה שהשימוש בהם מתאפשר באמצעות מגוון של אמצעי קצה ואינו מוגבל לשימוש במכשיר קצה ספציפי, והעובדה שאין הכרח להימצא במקום ספציפי, רק מגבירות את שימושיותם וחיוניותם. כאנשים פרטיים עברנו כולנו (או לפחות רובנו) מהפך אדיר ביכולותינו לאחסן מידע, לעבדו, ובפרט - לשתף מידע, הרהורים, שאלות ועוד עם אחרים ובין היתר עם בני משפחה וחברים קרובים.

ועם זאת במה שנוגע לשימוש בהם בתחום החינוך לא זו בלבד שאנחנו מצויים בקושי בתחילת תהליך הטמעת הכלים המתוקשבים הללו אלא שהדעות עדיין חלוקות לגבי מידת תרומתם לחינוך וקיים חוסר נחת מצד חלק מאנשי החינוך כלפיהם. שאלות רבות מתעוררות סביב מידת השימושיות שלהם בבניית פדגוגיה חדשנית באמת ולא כזו הקשורה רק ללמידה טכנית של השימוש בכלים.

אחת הסיבות לכך היא מן הסתם העובדה שבחלק גדול מן המקרים שבהם נעשה שימוש בכלים, השימוש הוא שטחי ואינו נעשה תוך התייחסות אמיתית ליכולותיהם בשיפור הפדגוגיה. סיבה נוספת לדעתי היא קיומה של נטיה להתלהב מן הכלים עצמם ללא מחשבה מעמיקה בנוגע לפוטנציאל של תרומתם לעצם הפדגוגיה. כנראה שעוד סיבה היא הסתכלות שאיננה מתחילה מן הפדגוגיה עצמה אלא מן הכלים. במלים אחרות - במקום לאתר צרכים פדגוגיים ואז לחפש כלים שיסייעו להתמודד אתם, ההסתכלות היא הפוכה - קודם לומדים אותם ומשתמשים בהם ורק לאחר מכן (אם בכלל) שואלים האם יש להם פוטנציאל לתרומה פדגוגית. סיבה אפשרית נוספת היא הכפפתם של הכלים לפדגוגיה הישנה, הכפפה שמובילה למשהו מלאכותי ולא רלוונטי. לדוגמה (אולי קיצונית אך היא באה להמחיש יותר מאשר לאפיין מציאות רווחת), אם משתמשים בכלי חיפוש כדי לחפש מידע בשיעור היסטוריה (למשל תאריך לידה של מנהיג) הרי שלא קידמנו כלום. המידע במילא זמין לכל כיום. הרבה יותר הגיוני להשתמש בה כדי לחקור נושא באופן עצמאי, לסייע לתהליך של טיעון (לדוגמה על ידי איתור ראיות רלוונטיות), ללמוד ולתרגל שיתוף מידע ועוד. סיבה אפשרית נוספת היא חרדתם (המובנת בהחלט) של המורים מתהליך שבו הלמידה המתאפשרת באמצעות כלים אלו, הופכת להיות עצמאית יותר ובמלים אחרות - המורים נותרים כביכול בצד ואיננם משמשים עוד כספקי הידע ומכווני הלמידה. התלמידים עצמם הם שמכוונים את הלמידה של עצמם (בין אם באופן עצמאי ובין אם במסגרת התנהלותם בתוך קבוצה). למורים נותר עדיין תפקיד חשוב (ואפילו חשוב מן התפקיד המסורתי שמהותו הוא מרצים ומכווני תהליך למידה) -מנחים, מתווכים ומאפשרים (facilitators) אך למרות זאת קיים חשש משינוי התפקיד. זאת, הן משום ההרגל להיות בתפקיד המרצים ומכווני הלמידה כל שנות הקריירה וגם בעת הכשרתם כמורים, הן משום שעצם השינוי הוא משימה קשה והן משום הפחד הטבעי שכאשר מותירים את הכוונת תהליך הלמידה לתלמידים עצמם לא נותרת יותר למורים "שליטה" על תלמידיהם. סיבה נוספת היא המדיניות החינוכית. זו מחייבת הוראה של תכני לימוד רבים שאינם מותירים מרחב רב וזמן רב לפעולות פדגוגיות אמיתיות באמצעות כלים דיגיטליים. 

אי אפשר לצפות שהשימוש בכלים דיגיטליים באופן שיתרמו באמת לשיפור הפדגוגיה ייעשה מעצמו. אני מניח שאחד המעשים החשובים ביותר שיש לעשותו כדי לקדם שימוש כזה הוא להכשיר מורים לשימוש ראוי בכלים כאלה, במסגרת הכשרת המורים עוד בטרם היכנסם להורות בבתי הספר. דבר דומה צריך להיעשות גם במסגרות הכשרה שבהן מלווים אנשי חינוך שכבר מכהנים בפועל כמורים. כדי להתמודד עם השינוי הנדרש בדמות המורה - מבעל תפקיד של מכוון בלעדי של תהליך הלמידה לבעל תפקיד של מנחה, מתווך ומאפשר, צריך להשקיע בשכנוע המורים לעשות זאת בתהליך ההכשרה עצמו וגם מעבר לו. גם המדיניות החינוכית צריכה להשתנות - היא צריכה להיות מכוונת לאפשר למורים חופש רב יותר, אלמנט שהוא מאד חשוב בשימוש ראוי בטכנולוגיה לשיפור הפדגוגיה. כמו כן צריך להתייחס לצרכים אמיתיים של המורים ולא רק כאלה המגיעים ממערכת החינוך. לשם כך כדאי לאפשר למורים להציג צרכים ובעיות אמיתיות שלהם בעבודתם ולנסות לספק להם מענה באמצעות הכלים הטכנולוגיים.

והחשוב מכל הוא לשאול את עצמנו כל העת האם הכלים הדיגיטליים שמשתמשים בהם אכן תורמים לפדגוגיה ואם כן - כיצד בדיוק.

 

 

 

תגובות

  • אפרת מעטוף 18:29 @ 01-08-2013

    מתחברת מאוד לדברייך. 
    אנו כעת בתקופת תפר, אך בקרוב, מורים יהיו חייבים להפנים כי תפקיד המורה המסורתי השתנה וכי אין בכך כדי לערער את מעמדו, אלא להיפך - מרגע שמורה מצליח לעורר את תלמידיו ללמידה פעילה ועצמאית הוא הופך משמעותי הרבה יותר עבורם. גם בעולם הישן היו "זקני השבט" משמשים מנטורים של הדור הצעיר. מספקים מידע, אך בעיקר הכוונה וכתובת.

    נקודה נוספת חשובה בה עסקת, חשוב להדגישה שוב ושוב ושוב - אכן, אין ערך לשימוש בכלי אם אינו תורם לפדגוגיה. חוטאים מורים העושים שימוש בכלים משום שאהבו את הכלי (או גרוע מכך, סתם כי למדו אותו ו"חבל לבזבז"...). כמובן שמותר גם להנות, אך אין זה העיקר אלא התוספת. השימוש חייב לבוא מתוך צורך שהכלי עונה עליו. ושוב אני מאשימה את תקופת התפר בה גם המערכת לומדת כיצד היא אמורה להדריך את מוריה ("זקניה"?) לפעול בעולם החדש.

  • חפציה 18:38 @ 01-08-2013

    השנה מצאתי שאפשר למיין את התועלת מהכלים הטכנולוגיים לשלושה שדות.

    היות והייתי רכזת תקשוב במקום שנחתך החוצה מעוגת התקציב, לא קיבלנו מקרנים ומחשבים לכיתות ולמורים. היכולת להשתמש ברוב הכלים היתה אפסית, והסתפקנו לנו בשני מקרנים ניידים שעבדו חליפות.

    על אף התנאים העגומים, רציתי לעודד את הצוות להיפתח לכלים ומיומנויות גם כשאי אפשר להיעזר בהם בכיתה.

    לכן, באחד מערבי המורים, הצגתי את הכלים שיעזרו

    1) למורה במרחב האישי (מיומנויות לשימוש גבוה ביישומי אופיס, למשל, וניהול יעיל של הדוא"ל)

    2) בהנגשת תכנים וחומר לימודי - כולל הרחבות, חזרות והעמקות שלא הגענו אליהם בכיתה- לתלמידים. הפלטפורמה היא האתר הבית ספרי, והוצגו דרכים להטמיע חומר בתוך הכתבות באתר, במקום להסתפק בקישורים "יבשים", וכלים לארגן את הקבצים והתכנים בכלל, ליצור פורומים וכדומה.

    יצא שלא דובר אז בכלל על 3) התרומה של הכלים הטכנולוגיים בהוראה הפרונטאלית, שזה השדה השלישי, שעליו בעיקר מדובר במאמרון זה.

     

  • דביר קפלן 00:06 @ 02-08-2013

    יורם אני מסכים עם כל מילה שכתבת, אך עם כל הרצון הטוב לבצע שינוי בכלל המישורים, אני חושב שהשיח צריך להתמקד במיקרו של של השנים הקרובות בהן מוטמעת תוכנית התקשוב בחטיבות ובהמשך בתיכונים. במצב הקיים היום הדרישות מן המורים להבנת "הדרך הנכונה" הינן ברמה יחסית נמוכה וההכשרה של המורים מתבצעת באותן השתלמויות בית ספריות המתמקדות בעיקר בשימוש בכלים המתמקדים בהצגת ידע ולא בעיבודו ויצירת סינתזה, שם צריך לשים את הדגש. אם בסופו של דבר הכלים הטכנולוגיים (לא שמדובר בטבלט לכל תלמיד, אבל עדיין...) ישמשו להצגת ידע בצורה "יפה" יותר ותו לא, אכן לא עשינו דבר. אולי ממופ"ת ירימו את הכפפה בייעוץ לגופים פנים משרדיים בתוכנית הלאומית, ויחנכו מדריכי אשכולות ומדריכי השתלמויות בתחום ההטמעה הפדגוגית היעילה, בעיקר בהשתלמויות ההמשך בבתי הספר.

  • יורם אורעד 07:35 @ 02-08-2013

    היי אפרת

    אני מסכים אתך בהחלט שמדובר על תקופת תפר אך החשש שלי הוא שהכלים יירתמו בסופו של דבר לשימור גישות פדגוגיות מיושנות ולא ינוצלו למינוף של גישות פדגוגיות חדשניות. מכל מקום, ייתכן שהחשש שלי הוא מוגזם. כבר ראיתי בחודשים האחרונים שימושים מושכלים וחדשניים (מבחינה פדגוגית) של כלים דיגיטליים והתעודדתי מכך. אני מקווה שמה שראיתי הוא אכן המבשר של מה שיקרה בשנים הקרובות. לגבי הכלים, בוודאי שאת צודקת בדברייך ואני מנצל את הבמה הזאת כדי להמליץ על הבלוג שלך כלים קטנים גדולים, שבו את מציגה כלים נהדרים (וגם הסברים לשימוש בהם) שיש בהם פוטנציאל פדגוגי מצויין.  

  • יורם אורעד 07:45 @ 02-08-2013

    שלום חפציה

    תודה לך על מה שהצגת כאן בנוגע לחלוקת הכלים לשלוש קטגוריות. אכן, גם בהוראה הפרונטלית יש לכלים שימוש רב. דרך אגב, אני חושב שגם בחינוך בעידן החדש יש מקום למרכיב הפרונטלי (כמובן לא כמרכיב העיקרי אבל בהחלט כמרכיב חשוב). הייתי מוסיף שדה נוסף - המרכיב השיתופי, זה המאפשר שיתוף בין גורמים במערכת החינוכית כגון בין תלמידים לתלמידים, בין תלמידים למורים, בין מורים למורים ועוד.

  • יורם אורעד 09:59 @ 02-08-2013

    שלום דביר

    אני מסכים שהשיח צריך להתמקד כרגע בשנים הקרובות שבהן מוטמעת תוכנית התקשוב. בתוך השיח הזה צריך לתכנן לטווח ארוך דווקא ולנווט את ההטמעה כך שבסופו של דבר (לפחות בשאיפה לעשות כך) ההטמעה תעסוק בשיפור הפדגוגיה באמצעות השימוש בכלים המתוקשבים. 

  • יענקל 11:40 @ 02-08-2013

    בעקבות דבריו של יורם הקלקתי על הקישור למאמרון של בריטלנד וקראתי אותו. אולי הדבר המשמעותי ביותר שאוכל להגיד בעקבות קריאת שני המאמרונים הוא שמפליא שיורם הצליח לכתוב מאמרון מעניין וחשוב, מאמרון שמעלה מספר נקודות שראויות להתייחסות, כשהוא ביסס את דבריו על מאמרון כל כך שטחי. אבקש כאן להתייחס רק לנקודה אחת, נקודה שדווקא חסרה בדבריו של בריטלנד.

    בריטלנד כותב:

    During 10 years in the profession, I've seen technology alter the role the teacher almost beyond all recognition.

    אמנם נעים ללמוד שתפקיד המורה השתנה, אבל מהדברים האלה משתמע שהתפקידים שעליהם הוא כותב באמת חדשים, ושהשינוי בתפקיד המורה התרחש בזכות הטכנולוגיה. חשוב ביותר להדגיש שזה פשוט איננו נכון. איננו יודע היכן בריטלנד קיבל את הכשרתו להוראה, אבל קשה לי להאמין שבמוסדות להוראה של הדור האחרון לא לומדים קצת מההיסטוריה של החינוך, או קצת פסיכולוגיה התפתחותית. האם עלינו להבין שבריטלנד מעולם לא קרא על הוראה/למידה המבוססת על גילוי, או שהוא איננו יודע שהרבה לפני התקשוב בתי ספר רבים פעלו לפי תפיסות הבנייתיות? דווקא אפילו מבלי ללמוד במוסד להכשרת מורים, אלא דרך חיפוש אינטרנטי פשוט, הוא בקלות היה יכול לגלות שלפני 20 שנה אנשי חינוך כתבו על כך שהאינטרנט מאפשר את היישום המוצלח של תפיסות ישנות – תפיסות שאם להאמין לבריטלנד נוצרו בעקבות התקשוב.

    אפשר, כמובן, לטעון שההיסטוריה איננה חשובה, שחשוב מה שעושים היום, ואם בזכות הטכנולוגיה אנחנו מיישמים דרכי הוראה/למידה פעילים וחיוביים יותר מאשר בעבר, אז על זה יש לברך. לאור זה, חשוב לי להדגיש שאינני כותב את הדברים האלה מפני שאני חש שנעשה עוול להיסטוריה. ההיסטוריה תסתדר. אבל אם השיטות ה-"חדשות" כמו אלה שבריטלנד מתאר יושתתו על בסיס רעוע של הטכנולוגיה בלבד, ולא על ההגות החינוכית החשובה שקדמה לה, אני חושש שאותן שיטות לא יחזיקו מעד.

    ולסיום, זה איננו רק חשש. נדמה לי שאנחנו כבר עדים לכך שהדברים שבריטלנד מתאר נדחקים הצידה על ידי שלב חדש של התקשוב בחינוך. אפרת, בתגובה שלה, כותבת:

    בקרוב, מורים יהיו חייבים להפנים כי תפקיד המורה המסורתי השתנה וכי אין בכך כדי לערער את מעמדו

    הלוואי. דווקא אני חושש שכבר היום מערכות החינוך מגלים שבאמצעות כלים לאיסוף ולניתוח מאות אלפי "data points" עבור כל תלמיד התקשוב מסוגל לחזק, לבסס, ואף לייעל, את תפקיד המורה המסורתי – העברת מידע מהמקור המוסמך למוח הרך. עוד נתגעגע לתקופה הנוכחית.

  • hana 22:49 @ 02-08-2013

    "דעת מתוך כפייה, אין לה קיום בנשמה. לא מתוך כפייה ילמד הנער אלא מתוך משחק." ~ אפלטון

    זה נאמר הרבה לפני מייק בריטלנד ויש במשפט הפשוט הזה גם על תפקיד המורה שיעזור לתלתיד לרכוש ידע וגם על תפקיד הטכנולוגיה שהיא המשחק על ידו ילמד הנער.

  • ד״ר אברהם זהבי 23:38 @ 02-08-2013

    מורי ורבי יענקל הדגים היטב כיצד הכלים הדיגיטליים צריכים לפעול. אם גם הסטודנטים/תלמידים היו בודקים במקורות או מחפשים חומר באינטרנט להרחבה, היה נעשה צעד גדול קדימה. 

  • יורם אורעד 08:46 @ 03-08-2013

    היי ג'יי

    ראשית, תודה לך על הדברים. בנוגע לדבריו של בריטלנד, אני מסכים אתך שהמאמרון שלו שטחי. בנוסף התלהבותו אינה במקומה ואינה מבוססת (וכמובן אינה מייצגת את המציאות). דווקא משום כך הוא הטריד אותי (כפי שכתבתי בפתח דבריי). גם אצלנו בארץ קיימת אצל אנשים רבים, ובפרט אצל חלק מאנשי החינוך, דעה רווחת למדי שהתרחש שינוי משמעותי ואפילו מהפך במה שנוגע להתנהלותו של המורה מבחינת הפדגוגיה, עקב השינויים הטכנולוגיים. הלוואי שכך זה אכן היה.

     

  • ד״ר אברהם זהבי 19:09 @ 03-08-2013

     מתחבר לדבריו של ויזלטיר על הומניזם שפרסמו בניו- רבליק וגם תרגמו בעיתון הארץ. קישורים בקפה שלובים

  • ש.ר.ה 09:32 @ 04-08-2013

    א  הדיון מעניין ומרתק ממש. קראתי את המאמרון, ושוב ושוב נברתי בתגובות. 

    ב  אני באה מכיוון אחר. לבד מהיותי מדפ"ית במכללה, ששם אני עושה כל מאמץ ןלשלב תקשוב גם בהוראה וגם כמודלינג בהתנסות, אני עוסקת בפיתוח תכניות ערכיות בחינוך החברתי לחט"ב חט"ע במשרד החינוך. כאן - האני מאמין שלנו בהיבט החינוכי  -חברתי - ערכי מתבסס על סיוע בבניית תשתית חברתית, על העלאה למודעות של חשיבותה של החברה , המחוייבות כלפי החברה וכלפי המדינה, על הקניית מיומנויות שיח, על הקשבה  ודיון תרבותיים בנושאים העומדים על הפרק בין אם נושא אקטואלי "בוער" ובין אם נושא אקטואלי עקרוני (כגון מעמד האשה, כגון אלימות בחברה וכיו"ב)  .  בתחום זה , אם איננו רוצים להבנות את השעור על פעילות מוקדמת של הלומדים בבית , או  מחוץ  לכתה , כגון לצלם (בפלאפון) או להקליט (כנ"ל) או לעשות שאלונים ולנתח אותם באמצעות הגוגל דוקס, ואז להביא את התוצרים לכתה באמצעות מצגת, ולדון בהם , יתר הכלים שאני מכירה (בינתיים)  לא מצליחים לספק את הסחורה. גם הגלוגסטר וגם כלים נוספים כגון לינוייט, ברגע שנכנסים יותר מדי "פתקים"  התכנה נסתמת, יש בלגן על הלוח. ניסיתי - גם במכללה, ושם הכתה  פחות עמוסה מאשר בחטיבת הביניים או בחטיבה העליונה, לשלב את האינטרנט במהלך השעור, כאשר כל דבר שמעלים על האינטרנט, עולה מייד על הלוח הכתתי, ועלה קושי רב.  אם אנחנו לא מדברים על דיווח של קבוצה , וגם אז 8 קבוצות זה הרבה יותר ממה שהמערכת סופגת, אי אפשר לנהל שעור. 

    בדיון באקטואליה או בנושאים עקרוניים, ניתן לבקש מן המשתתפים כפעילות פתיחה או כפעילות סיום להעלות לאינטרנט תמונות או היגדים המיצגים את עמדתם בנושא, אך זה לא תמיד "מספק את הסחורה".  אני תוהה איך ניתן לשלב את התקשוב תוך כדי שיח עמיתים דבור - ולא כתוב, כאשר כל המשתתפים נמצאים בו זמנית פיסית באותו חלל, ומסתכלים ,לפחות בחלק משמעותי מן המפגש,איש בעיני רעהו, ולא נועצים את עיניהם במסך המחשב...

    לזה, עדיין לא מצאתי כלים המספקים פתרון משמעותי.  אשמח להתייחסויות. 

    ולא - פורום ממש לא מתאים לנו, כי פורום הוא שיחה כתובה א סינכרונית, ומפגש וירטואלי סינכרוני  איננו מפגש "אמיתי" אלא אם כן אנחנו רוצים להפגיש את ילדי שלומי עם ילדי נתיבות. זה חשוב, אבל זה לא מה שאחנו מחפשים כרגע..

  • אודי מלכה 15:01 @ 08-08-2013

     

     

    יש משהו בשילוב של כלים טכנולוגים שקצת דומה בעיניי לשימוש במערך שיעור שמישהו אחר בנה. מצד אחד כנראה שלא צריך להמציא את הגלגל וכדאי ליישם משהו שאחר ניסה ובהצלחה. זה נכון לגבי כלים טכנולוגים המלווים בהנחיות של אחרים כיצד להשתמש בהם בכיתה ובאילו מצבים. מצד שני, התהליך של המורה לחקר של הכלי הטכנולוגי והתאמה שלו לצרכים הספציפיים שלו ושל תלמידיו איננו קיים כאשר הוא מקבל מן המוכן.
    רוב הכלים לא נבנו לצרכי הוראה/למידה והם מחייבים התאמות בדרכי העבודה על מנת להתגבר על החסרונות ולנצל את היתרונות וזה לא תמיד קל למורים לעשות את זה. בעיקר כשזה מצריך ישיבה ממושכת מול מחשב וחקירה עצמאית מצידו של המורה. אני מאמין בכלים טכנולוגים שבהם התלמיד הוא שותף פעיל והוא המפעיל העקרי שלהם. לצורך כך יש הכרה לעומק של הכלי הטכנולוגי והבנה כיצד הוא עוזר במילוי של מטרות השיעור (אם בכלל).
    אין צורת הוראה אחת שהיא הנכונה וניתן לשלב דרכים שונות במצבים שונים לנושאים שונים ולכיתות שונות. 
    אולי השאלות שאנחנו המורים צריכים לשאול את עצמינו לפני שילוב של כלי טכנולוגי הן כיצד הוא תורם להשגה של מטרת השיעור ומה התרומה המהותית שלו בהשוואה לחלופה שאינה טכנולוגית.

  • יורם אורעד 16:54 @ 08-08-2013

    היי אודי

    נכון שרוב הכלים לא נבנו לצרכי הוראה/למידה וחייבים לעשות התאמה במידת הצורך לניצול יתרונותיהם הפדגוגיים. נכון גם שלמורים לא קל לעשות זאת. יחד עם זאת, אני סבור שאין זה תפקיד המורים בהכרח אלא של גורמים אחרים במערכת החינוך למצוא את אותן דרכים ראויות לשימוש לצרכים פדגוגיים ואז להציען למורים. מורים יכולים כמובן לפתח גם דרכים משלהן (וזה אף רצוי בעיניי) אולם אין לחייבם בכך. זאת, משום שמורים הם, כידוע, אנשים עסוקים מאד ועמוסים מאד בעבודה (הייתי מורה שנים רבות ואני יכול לומר זאת בבטחון מלא) ואין זה הוגן לדרוש זאת מהם. התאמות של הכלים למורים הספציפיים או לצוותי המורים הספציפיים הוא לדעתי תפקידם של מדריכי התקשוב וצריך להתקיים דו שיח (או רב שיח) בין אלה לבין המורים כדי לעשות זאת.

יורם אורעד

המנהל הפדגוגי של שלובים, הרשת החברתית לאנשי חינוך של מכון מופ"ת