בשלובים: 2945 חברי רשת, 1 עכשיו ברשת, 204.קבוצות

דמות בית הספר המטמיע ומתרגל מיומנויות למידה

1917 צפיות
  • ציבורי
מאת יורם אורעד 21:54 @ 04-12-2012 תגובות (2)

image

נראה שחשיבותן של מיומנויות הלמידה עמדה תמיד על סדר היום של מערכת החינוך בעוצמה זו או אחרת (וגם אם לא היה זה כך - מן הראוי היה שיהיה). ואולם כיום, הפך נושא ההטמעה של מיומנויות למידה במערכת החינוך, טיפוחן ותרגולן לעניין מרכזי ביותר וקריטי. חשיבותן המיוחדת כיום נובעת ממגוון סיבות שאחת מהן היא הצורך להתמודד התמודדות ראויה (והדגש הוא על המילה ראויה) עם השטף העצום של המידע, הזורם אלינו בקצב אדיר כל העת.

במאמרון בלוג שכתב דיוויד וורליק (David Warlick) בעקבות כנס שבו השתתף, הוא מעלה הערות שרשם לעצמו ובהן הוא מהרהר באופן בו צריך להיראות בית ספר המתרגל מיומנויות למידה. אחת מהן התייחסה לצורך בטשטוש האבחנה בין המורה לבין התלמיד. הערה אחרת מתייחסת להסתמכות מופחתת על ספרי לימוד ולהסתמכות מוגברת על עצם תהליך הלמידה כפי שהוא מתרחש בכיתה. וורליק גם מעוניין לראות את המורים ככאלה שמלמדים מתוך ידע שהם רוכשים מלמידה חדשה שלהם עצמם והוא (וורליק) רואה אותם כלומדי על. וורליק מעונייןוכן, הוא מעוניין לראות את בית הספר כמקום שבו הלומדים לומדים, המורים מעצבים למידה ובית הספר מלמד את הקהילה בכללה.

טשטוש האבחנה בין מורים לתלמידים, עליה מדבר וורליק, הוא לדעתי אחד מהאפשרויות המתבקשות של השינוי הבלתי נמנע באופיה של הלמידה. בתהליך זה, המורה בעיניי הוא עדיין מוביל הלמידה וגם כנראה עתיד להישאר כזה, אך בשום אופן אין הוא אמור לשלוט בה ולקבוע את תכניה באופן טוטאלי. ראשית, תמיד היה צריך להתאים את הלמידה לתלמידים באופן ספציפי, דבר שאיננו חדש. אפילו עניין זה יש בו כדי לטשטש את הגבולות בין התלמיד למורה משום שהתלמיד למעשה מלמד את המורה באופן סמוי או גלוי, את מה שהוא (התלמיד) זקוק לו וכיצד ללמד אותו. ידענו זאת כבר לפני אלפי שנים ומעיד על כך הפסוק "חנוך לנוער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה" (משלי פרק כב, פסוק ו).  צורך זה לכשעצמו מונע את הטוטאליות של המורה כגורם בלעדי בתהליך הלמידה ולמעשה הופך את התלמידים לאחד מן הגורמים המובילים את התהליך. אבל מעבר ללמידה האישית, התלמידים יכולים להשפיע גם על סדר היום של הלמידה בכיתה בכלל כגון מהם התכנים שיילמדו ומהם ההדגשים. דבר זה מתבקש במיוחד בימינו, כאשר התלמידים חשופים לשטף בלתי פוסק של מידע בפלטפורמות שונות ובכלים שונים - מחשבים ניידים, סמרטפונים ועוד. 

ההסתמכות המופחתת על ספרי לימוד וההסתמכות הגוברת על עצם תהליך הלמידה בהתרחשותו, גם היא מתבקשת הן משום שהמידע האגור בספרי לימוד מסורתיים איננו מתאים עוד לקצב השינויים בצרכים הלימודיים הן מן ההיבט של תכני הלימוד והן מבחינה תפיסות קוריקולריות ודידקטיות המשתנות במהירות. בנוסף, הרשת מציעה כיום אפשרויות של שיתוף, עיבוד מידע, המחשה וסיוע אישי ללמידה, שאינן יכולות להיות מוצעות בספר לימוד מסורתי.  יחד עם זאת, קשה לי להאמין שספרי הלימוד ייעלמו ואת מקומם יתפסו כלים אחרים שאינם ספרי לימוד. ספרי הלימוד שנראה יותר ויותר במהלך השנים הקרובות יהיו ,קרוב לוודאי, ספרים דיגיטליים אולם עדיין יהיו בגדר ספרי לימוד. יש משהו במבנה של ספר לימוד שמקל גם על תכנון ההוראה על ידי המורה וגם על עצם הלמידה. עבור המורה, ספר לימוד טוב צריך להיות סביבת לימוד שבה יראה תפיסת עולם ברורה, שבעקבותיה הוא יכול ואף צריך, לגבש לעצמו תפיסת עולם ברורה משלו, להוראת נושא מסוים. כמובן שספר הלימוד (דיגיטלי או מסורתי) אסור שיהיה (כפי שבמקרים רבים נהוג כיום, לצערנו) מעין רצף למידה, שיעור אחרי שיעור, שאותו מלמד המורה. ייתכן שמה שנראה בעתיד הוא שילוב ראוי בין ספר הלימוד, שיהווה מעין עוגן עבור המורה ועבור התלמידים, לבין שימוש נרחב גם בכלים נוספים כגון אתרי שיתוף, מאגרי מידע מתוקשבים, וכלים המאפשרים ומקלים על ביצועם של פרויקטים שיתופיים או לא שיתופיים.

וורליק מדבר על טביעות הרגל הדיגיטליות אך לדעתי יש כאן החמצה. לא טביעות הרגל הדגיטאליות הן משאת הנפש הראויה, מבחינה חינוכית. העניין המהותי באמת הוא פיתוח היכולות השונות של התלמידים - קוגניטיביות, רגשיות וחברתיות. הכלים הדיגיטליים הם רק האמצעי שלנו. נכון, הם מאפשרים את ביצועם של תהליכים חינוכיים שלא חלמנו להגשימם בעבר וכיום הפכו למעשיים, אך בסופו של דבר אין הם מהווים מטרה בפני עצמה, בוודאי שלא מטרה חינוכית.

אחת האמירות החשובות ביותר של וורליק בעיניי היא הבעת רצונו לראות את בית הספר כמקום שבו הלומדים לומדים, המורים מעצבים למידה ובית הספר מלמד את הקהילה בכללה. ראיה כוללת זו של התמונה הגדולה של תהליך הלמידה לא הייתה קיימת באופן מובהק עד כה, חלקה עקב יכולות טכנולוגיות שלא היו בנמצא. היכולות הטכנולוגיות, שעתה נמצאות סוף כל סוף בידינו וזמינות לכל, מגבירים את היכולת להתייחס להקשר הרחב יותר של החינוך, ההקשר של הקהילה. במעגל הראשון כוללת הקהילה את ההורים ובמעגלים רחוקים יותר גם את כלל הקהילה, לא רק את זו הקשורה באופן ישיר לבית הספר - תלמידים, מורים, הורים ועוד. התייחסות כזו יש בה כדי לחזק את הצדקת קיומו של בית הספר, הצדקה שכבר שנים נבחנת תחת זכוכית מגדלת על ידי עיניים בוחנות לא מועטות בחברה. אם שילובה של כל הקהילה בתהליך החינוכי תתממש באופן נרחב היא עשויה להתגלות כבעלת תועלת חברתית רבה מאד, שתחרוג אל מעבר לצוות בית הספר ותלמידיו.

ולבסוף, המורים ככאלה שמלמדים מתוך ידע שהם רוכשים מלמידה חדשה שלהם עצמם, שאיפה שגם אליה מכוון וורליק, הם במובנים רבים דבק המקשר בין האמירות האחרות שלו. מורים שלומדים כל העת, הן ממידע מבחוץ והן ממידע הנובע מרפלקציה על תהליכים שהם עושים ומפיקים מהם תובנות, מהווים ללא ספק גורם רב חשיבות ואף הכרחי לשיפור אופיו של בית הספר כמקדם מיומנויות למידה.

תגובות

  • ד"ר דניאלה זבידה 20:33 @ 05-12-2012

    שלום יורם,

    נהניתי לקרוא את הדברים Smile. לדעתי, גישה תהליכים ומעגלית בלמידה, גישה אשר מובילה לטשטוש ההיררכיה בין המורה לתלמיד, להעשרה הדדית ולהעצמת המורה והתלמיד גם יחד דרך שימוש בכלים העכשוויים היא הכרח המציאות בתקופתנו.
    ביום שני הקרוב, 10.12.12 אני מציגה את "הגישה הסמיוטית להשבחת תהליכי הוראה וחינוך" ב"כנס מכללת לוינסקי- מאה שנים של הכשרת מורים" במלום "דן פנורמה" בתל אביב במושב "תהליכי למידה-הוראה",בשעה 16:45.
    הגישה הסמיוטית מובילה כיוון תהליכי ברור ומבוסס מבחינה תיאורטית.
    אני מזמינה אתכם לבוא  ולשמוע כיוון עכשווי ומעניין זה ולסייע ביישומו המוצלח.

  • יורם אורעד 22:38 @ 05-12-2012

    תודה לך דניאלה ותודה גם על האינפורמציה לגבי האירוע שלך שבו תציגי את השימוש בגישה הסמיוטית לשיפור תהליכי הוראה.

יורם אורעד

המנהל הפדגוגי של שלובים, הרשת החברתית לאנשי חינוך של מכון מופ"ת