בשלובים: 2887 חברי רשת, 203.קבוצות

בעד ונגד הלמידה השיתופית

6116 צפיות
  • ציבורי
מאת יורם אורעד 12:05 @ 16-09-2012 תגובות (21)

image

במאמרון מרתק בשם סיכום הטרילוגיה ההיסטורית: הקיבוץ והלמידה השיתופית העלתה בשבוע שעבר ענבל סמית מחשבות על יתרונות וחסרונות של הלמידה השיתופית תוך השוואת הלמידה השיתופית לשיתופיות הנהוגה בקיבוץ. ענבל מציגה את יתרונות הלמידה השיתופית כפי שהיא רואה אותן: הרחבת הפרספקטיבה, ההזדמנות להיחשף לדרכי חשיבה וביצוע חדשות, היכולת להבנות ידע הנשען על דיסציפלינות שונות ומגוונות וכן האפשרות להגיע לתוצר מורכב ומקיף יותר. מאידך, היא מציגה את חסרונותיה: סכנה של אי נטילת אחריות, הישענות על חברי הקבוצה האחרים, חלוקת מטלות כדי להפחית את העומס תוך ויתור על ידע והתנסות, סכנה של זליגה לבינוניות, צמצום אופקים, פערים באחריות או ביכולות בין חברי הקבוצה שעלולים לגרם למתחים חברתיים. 

סמית טוענת שאין מקום לקדש את הלמידה השיתופית ואין לתת לה מקום כה מרכזי. יש לה מקום אך במינון סביר יותר אל מול הלמידה האישית. היא איננה רואה מקום לצמצום האינדיבידואל וחושבת שיש למצוא את האיזון הנכון כשהעניין המוביל צריך להיות פיתוח אחריות אישית של הסטודנט ללמידתו.

קריאת מאמרונה של סמית עוררה אצלי את השאלה האם לא הגזמנו מעט (או הרבה) בעניין הדגש שאנחנו נותנים ללמידה השיתופית. האם אמנם הגזמנו או שבעצם אנחנו פשוט מדגישים בצדק דרך למידה חיובית ותורמת שהייתה קיימת עמנו תמיד ובתקופתנו, הודות לטכנולוגיה המתוחכמת, ניתן ליישמה ביתר קלות ובאופן מוגבר ועשיר יותר ביחס למה שהיה קיים עד כה?

כאשר מתייחסים ללמידה שיתופית, יש לדעתי להפריד בין שני רבדים שונים שלה. האחד הוא למידה שהיא שיתופית במובן של הגישה למידע. המשתתפים לוקחים על עצמם לאפשר גישה חופשית למידע לכל הגורמים המוסכמים של הלמידה השיתופית. לדוגמה, ניתן להשתמש באתר לאחסון קבצים כגון גוגל דרייב או דרופבוקס כדי לשתף קבצים בין מורים, בין מרצים, בין תלמידים ועוד. במקרה זה הגורמים הרלוונטיים בשיתוף המידע משתפים אותו ברמת הגישה של כל אחד מן הגורמים אל המידע אולם למשתתפים אין חובה להשתמש במידע זה. בעבר נהגו צוותי מורים לשתף קבצים באופן מסורבל יותר, למשל באמצעות תיקיות קרטון משותפות שבהן היו מכניסים המורים חומרים שהכינו (דפי עבודה, דפי הנחיות, מבחנים ועוד), לשימושם החופשי של כל מורי הצוות. קיומו של רובד זה תורם ללמידה בעיקר משום החשיפה לעבודתם של אחרים, היכולת להשתמש בה והיכולת לקבל ממנה רעיונות או השראה לרעיונות. דוגמה מוצלחת להגשמתו של רובד זה בלמידה השיתופית הוא המאמרון המעניין של רותי סלומון כיצד Dropbox שינה את פני בית הספר, שבו היא מתארת שיתוף קבצים בין משתתפים של צוותים שונים בבית ספר כגון צוותי מחנכים וצוותי תוכן. 

הרובד השני הוא אינטראקציה עם דעות, כיווני חשיבה, הצעות, זוויות ראיה ועוד, בין גורמים המקיימים למידה שיתופית. רובד זה הוא המשמעותי יותר בעיניי. זאת משום שיש בו כדי לתרום באופן עמוק ללמידה, בעיקר הודות למשא ומתן המתקיים בין המשתתפים בלמידה השיתופית והודות לתרומות שסופגים המשתתפים בה ממשתתפים אחרים ולהתפתחותם עקב כך. תרומות אלו נעשות בפועל, תוך כדי לימוד ולא נותרות כאפשרות בלבד (כמו ברובד של הגישה למידע). למידה שיתופית, עקב המשא והמתן המתקיים בה, יש בה כדי לתרום להפנמת הידע.

יעילותה ופוריותה של הלמידה השיתופית בשני הרבדים תלויה כמובן במידה ובאיכות של ההיענות והתרומה של המשתתפים בלמידה השיתופית.

היבט חשוב וחיובי בלמידה השיתופית, מלבד היתרונות שהוזכרו, הוא היבט התמיכה החברתית. בשני הרבדים כאחד - היבט הגישה למידע והיבט האינטראקציה, עצם השיתוף יש בו כדי לתרום לתחושה נפשית יציבה יותר ולהפחתת תחושת הבדידות של הלומד ולו משום עצם הידיעה של הלומד שהוא מהווה חלק מתוך חבורת לומדים. ברובד השני, רובד האינטראקציה, התמיכה הזו יכולה להיות מועצמת בהרבה עקב האפשרות לתמוך בדבריו של הלומד, לעודד אותו, לכוון אותו ועוד.

ומה לגבי הסתירה לכאורה בין למידה שיתופית לבין פיתוח האינדיבידואל? לדעתי, לא קיימת סתירה כזו. הלמידה השיתופית איננה גורמת בהכרח לצמצום האינדיבידואל אלא אולי אף להיפך. האינדיבידואל לומד על זוויות ראיה אחרות במסגרת הנלמד ותוך כדי כך מבין יותר את עצמו, מקבל פרספקטיבה מדויקת יותר על עצמו ולומד על הייחודיות הקיימת בו.

יחד עם זאת, ברור שאין לקדש את דרך הלמידה השיתופית ולהעדיפה בכל תנאי ובכל הקשר, על דרך הלמידה האישית, האינדיבידואלית. יש מקום לשתיהן, ואפשר ורצוי להשתמש בשתיהן בהקשרים הנכונים ובזמנים הנכונים. צריך רק לקחת בחשבון שהלמידה השיתופית, שהשתמשו בה במשך אלפי שנות למידה, קיבלה בעידן שלנו, עקב התפתחות הטכנולוגיה, העצמה אדירה ואפשרויות אדירות, שלא היו קיימות מעולם. היא עומדת לרשותנו כשהיא משורדגת בהרבה באמצעות כלים כגון אחסון שיתופי בענן ורשתות חברתיות. מדוע לא להשתמש בה כשצריך וכשרוצים בכך?

תגובות

  • אברום רותם 12:38 @ 16-09-2012

    לדעתי הצנועה, יש בלבול גמור בכל הטרמינוליה אודות למידה שיתופית.

    אז מבלי להתפלמס אל מה מדברים בכלל, כשלא מבחינים בין למידה משותפת (כל התלמידים עושים את אותה המטלה) ללמידה שיתופית (הבניית ידע שיתופי ללא גבולות מקום וזמן וכ'ו), רק יש להזכיר:

    1. כמות ארועי הלמידה של למידה שיתופית ממשית בשטח עדיין זניחה לגמרי, ולומר "נגד" משהו שכמעט עדיין לא מתקיים זה לא רלוונטי.

    2. הוראה-למידה עדכניים למאה ה- 21, ללא למידה שיתופית (כשהכוונה  היא הבנייה שיתופית של  מידע  בסביבת הוראה-למידה מקוונת עדכנית לעידן הנוכחי) היא פיגור במקרה הטוב לצרכי הלומדים ומערכת החינוך בכלל, ולא רלוונטוית ללומדים במקרה הפחות טוב...

    3. מכאן שדיון בנושא צריך להיות קצת מעבר ל"בעד" או "נגד"...

    ואידך זיל גמור.

  • אמנון גלסנר 13:08 @ 16-09-2012

    הבחנה אפשרית נוספת היא בין קולבורוציה (אולי למידה שיתופית במונחים של אברום) שבה עוסקים באותה בעיה או שאלה -בתהליך של חשיבה משותפת/דיון/ סיעור מוחות /דיאלוג (תהליך העבודה הוא משותף), לבין קואופורציה שבה יש משימה משותפת, אבל אפשר לבצע חלוקת עבודה כך שכל אחד מהשותפים תורם את חלקו לביצוע המשימה (התוצר הוא משותף ולא התהליך),לדוגמא: אחד מחפש מידע, אחד מעבד, אחד כותב, אחד מצייר, אחד מציג וכך הלאה. כל אחד עובר תהליך אינדיווידואלי למען מטרה משותפת.

    כחלק ממיומנויות המאה ה- 21, אני סבור שצריך גם לפתח יכולות של חשיבה וביטויי אישיים מעבר למשותפים.

  • יורם אורעד 13:26 @ 16-09-2012

    היי אברום

    קודם כל, רק בכותרת מופיעות המליך "בעד ונגד". מה לעשות, זה טיבן של כותרות. הכתוב איננו מציין נקיטה בעמדה דיכוטומית בעד או נגד. אותי בוודאי שלא צריך לשכנע ביתרונות ואף בהכרח של הלמידה השיתופית. אני משוכנע בכך, אבל אני, כמובן, איננו העניין. לגבי הטרמינולוגיה, מאחר שרבים (הן בסביבתי הקרובה והן בסביבתי הרחוקה) נוטים לבלבל בין שיתוף במובנו ה"טכני", של הגישה למידע (למשל אחסון שיתופי בענן) לבין אינטראקציה שיתופית אמיתית, שבה קיימת הבניית ידע, כפי שציינת, חשבתי שזה יהיה מועיל להזכיר את ההבדל בין שני המובנים. בעניין ה"זניחות" של הלמידה השיתופית כיום, דווקא בגלל זה, חשוב לדעתי לדון בסוגיה, עוד בשחר השימוש בה ולא בעוד זמן רב, כאשר היא כבר תתמסד (הלוואי) בשטח.

  • יורם אורעד 14:33 @ 16-09-2012

    היי אמנון

     

    תודה לך. העמדת את הדברים בצורה מאד נכונה (בעיניי לפחות) - קולבורציה מול קואופרציה (ואינני מכיר מלים או ביטויים עבריים מספיק טובים שיבהירו זאת במדויק). - קולבורציה כעיסוק בסוגיה שבה מתקיימת חשיבה משותפת (ולא רק עבודה שיתופית במובן של חלוקת תפקידים למשל). ומול זה:  קואופרציה כמשימה משותפת, שאינה (או אינה בהכרח) למידה שיתופית. במקרה הראשון קיימת התקדמות צעד אחר צעד ותוך משא ומתן שבו יש הסכמות (וגם אי הסכמות) ובעיקר למידה משותפת. במקרה השני כל אחד פועל בנתיב שלו, בלי קשר הכרחי למעשיהם של האחרים (מלבד ההנחיות הניתנות והמוסכמות בתחילת העבודה). 

     

     

  • נדב בדריאן 14:58 @ 16-09-2012

    עבודה ולמידה שתופית יכולה להיות תהליך של הבניית ידע דרך למידה אישית מעמיקה שנשזרת שנשזרת בתוצרים של אינדיווידואלים אחרים. כך, התוצר הסופי גדול מסכום חלקיו. יחד עם זאת יש להיזהר מהתפיסה הפופולארית של "חוכמת ההמונים" אשר מייצרת השטחה של הידע והלמידה. כפראפראזה על העולם הקיבוצי ניתן לומר שיש להיזהר מהתהליך בו השיתופיות מובילה לעצלנות ו"הקטנת ראש" של היחיד שמנצל את ריבוי האנשים על מנת להיטמע בתוך ההמון.

  • ענבל סמית 08:43 @ 17-09-2012

    אני חושבת שנוצר פער בין הרעיון לביצוע. בוודאי שלמידה שיתופית יכולה להיות מעצימה ולאפשר פיתוח אינדבידואלי בתוך הקבוצה, ואין ספק שהיא יכולה לאפשר יצירת תוצר מורכב ושלם יותר. אם אנחנו מסתכלים על השיתופיות כערך, בכל תחום, לאו דווקא בלמידה, היא נכונה, היא מחברת, יש לה ערך מוסף עצום.

    הבעייה נוצרת לטעמי כשהרעיון מגיע ליישום. לא מספיק להגיד לסטודנטים בתחילת כל סמסטר להתחלק לזוגות או שלשות ולהגיש ביחד עבודה. כאן כבר נכנסות עמדות ותפיסות אישיות. כאן עולים הקשיים האישיים של הפרטים. כאן נוצר הוויתור של חלק מהסטודנטים על התמודדות אמיתית, כי לא תמיד צריך, כי אפשר לעבור את הקורס גם בלי להיות שם במלוא הנוכחות. כמו שנדב אמר, הנחיית הלמידה הזו יכולה לייצר השטחה של הידע והלמידה.

    קבוצת למידה שאין בתוכה רמה אחידה של מחוייבות ללמידה, יוצרת בפועל אצל חלק מהסטודנטים בריחה לצמצום עשייה. כאשר סמסטר אחרי סמסטר הם נשארים באותן קבוצות למידה, התפקידים מתקבעים, כבר אין סיבה לעשות היערכות מחודשת של מקום הפרט בתוך בקבוצה, מכיוון שזה עובד עבורו. אולי חורק פה ושם, אבל עובד.

    מההשוואה שלי לקיבוץ למדתי שקודם היה רעיון שנוצר כצורך. בשלב ההוא השיתופיות היתה קריטית להצלחת המפעל, וכולם הבינו את ערכה. הדור הבא (הדור השני לקיבוץ) כבר פעל מתוך תהליך אינרציה, הוא לא עצר לבחון את ה"למה", פשוט פעל על פי ה"איך". אני חושבת שאנחנו קצת נמצאים שם בענין הלמידה. בקיבוץ- זה כבר היה רק ענין של זמן עד שהדור השלישי הכריז שכמו שהדברים נראים, זה לא עובד וצריך לבצע שינוי.

    אני מציעה לחשוב עוד לפני שהלמידה השיתופית "מתפרקת", איך נכון להגיש אותה. לבנות אותה עם יותר וריאציות, עם יותר סמכויות אישיות, עם שילוב בין עשייה פרטנית וקבוצתית. 

    הערך נכון וחשוב. על מנת שיוטמע ויהווה כלי לחיים האקדמיים, חשוב להרחיב ולגוון את היישום שלו. להחזיר לו את הרלוונטיות.

     

  • ענבל סמית 10:29 @ 17-09-2012

    נדב,

    קראתי את המאמרון שכתבת על הקשר שבין חכמת ההמונים להשטחת הידע, או בעצם להשטחת החוויה האנושית (רגשית, אינטלקטואלית וכו'). מעניין שדווקא המרחבים האינסופיים של הידע שהאינטרנט מאפשר לנו, מביאים בסופו של דבר להימנעות מהעמקה בכל תחומי ההוויה שלנו.

    אם אני חושבת על זה בהקשר של למידה, הגישה האינסופית למידע, אולי גורמת לכך שניקח את הדבר הזמין ביותר, רק בגלל שהוא כבר שם, ונוותר על העמקה- קצת כמו לחפש את הדברים רק בדף הראשון שגוגל מציע ולוותר על המשך החיפוש, או כמו שפעם היו אומרים "לחפש את המטבע מתחת לפנס"- אז היה ברור שזו לא אופציה. היום ברור שכן. עובדה- זה מצליח.

    לשלוח את הסטודנטים מתוך ההנחיה "תעבדו בזוגות", משול בעיני להישארות בדף הראשון של גוגל. להגדיר משימה שבה יש הנחיה לאופי השילוב בין קולבורציה וקואופרציה, לעבוד מתוך רפלקציה על נושא השיתוף והאינדבידואל, משול להעמקה בחיפוש.

    מכיוון שהאקדמיה מכשירה את מי שישלח את הדורות הבאים לחיפוש ידע מושכל, כדאי לכוון את למידת הסטודנטים לכיוון של העמקה. אחרי הכל זו הסיבה שרובם הגיעו ללימודים המתקדמים. 

  • לילך 15:06 @ 17-09-2012

    לכל השותפים לדיון המרתק שלום.
    כבת קיבוץ (שעדיין חיה בו) וכמורה שעובדת עם תלמידים בלמידה שיתופית עניינה אותי מאוד ההקבלה שנעשתה בין הלמידה השיתופית לחיי הקיבוץ השיתופיים ומצאתי שאני מזדהה עם הרבה דברים שנכתבו.
    אני חושבת שלמידה שיתופית בהקשר של יצירת פרויקט משותף היא בעצם מיומנות שצריך לרכוש. היכולת לבצע עבודת צוות  שבה כל אחד מהשותפים תורם ונתרם אינה פשוטה ולא תמיד אנו המורים מודעים למורכבות הנלוות ויודעים לתת לה מענה. לכן כאשר אנו יוצרים הזדמנויות ללמידה שיתופית צריך לדבר עם התלמידים ולהעלות למודעות את הקשיים הנלווים לכך. 
    כמורה לביולוגיה, המגישה תלמידים לבגרות, אני עושה עם תלמידי פרויקט כתיבת עבודת ביוחקר דרך אתר wiki.
    הפרויקט נולד מתוך הצורך לעזור לתלמידים להתמודד עם עבודה שיתופית שפעמים רבות תסכלה אותם מכיוון שחשו שתרומתם לקבוצה לא תמיד מוערכת כראוי. 


    העבודה השיתופית נבנתה בהדרגה כאשר כל פעם משתנה צוות העבודה. במהלך העבודה היו לא מעט רגעים קשים עקב העבודה השיתופית אבל דפי השיחה וההיסטוריה שכלי ה-wiki מאפשר הקלו עלי כמורה את מלאכת הניווט ההנחיה והעידוד של העבודה השיתופית.
    תוכלו לראות את הפרויקט בכתובת: http://www.weizmann.ac.il/mediawiki/bioheker/index.php/BioHeker_Wiki:%D7%A9%D7%A2%D7%A8_%D7%94%D7%A7%D7%94%D7%99%D7%9C%D7%94

     

  • יורם אורעד 18:17 @ 17-09-2012

    ענבל שלום

    אני מסכים עם הטענה שלך שהבעייה נוצרת כאשר מגיעים ליישום, למימוש. לכן, צריך להשקיע מספיק זמן ומחשבה בתכנון ראוי ובוודאי שאין זה מספיק שהמרצה יאמר לסטודנטים להתחלק לקבוצות (זוגות או שלשות או יותר) ולהגיש ביחד עבודה ובזה לסיים את אחריותו. אם התכנון ייעשה באופן חכם, ניתן לגרום לכך שכל אחד מתלמידי הקבוצה יתרום את תרומתו ולא יסתפק בהשתלבות בקבוצה ברמה המינימאלית.

  • מצרי נהאד 19:55 @ 17-09-2012

    ד"ר אברום רותם, שם לדעתי את האצבע על הסוגיה המרכזית והיא שמה שקורה הוא עבודה משותפת ולא למידה שיתופית.

    ובכל זאת ברצוני להוסיף תהיות, האם למידה שיתופית או אפילו עבודה משותפת מתאימה לכלל התלמידים והסטודנטים? האם דרוש תכונות אישיות מסוימות על מנת לבצע למידה שיתופית?.
    לעניות דעתי בלמידה או עבודה שיתופית מצריכה מנהיג שיחליט ברגעים של חילוקי דעות, מצריכה ויתור מצד כל חברי הקבוצה, מצריכה היכולת האישית לעזור ולתמוך בחברים שתרומתם דלה על מנת שיתעלו וינסו להגיע לתוצרים שכולם יהיו שבעי רצון מהם.
    ובנוסף לכל אלה צריכה להיות התבונה לתת משימות מסוג זה בזמן הנכון ובמקום הנכון. 

    ובהקשר לקיבוץ ולתרבות הסוציאליסטית, נראה לי שהיסטורית ברמת המציאות הדבר נכשל בין היתר בגלל תכונותיהם האנושיות השונות של בני האדם.

  • אמנון גלסנר 01:19 @ 18-09-2012

    לפעמים מספיק שכל אחד מחברי הקבוצה ידרש ויוכל להגן על התהליך והתוצר הקבוצתי כדי להבטיח לפחות שותפות בידע המשותף שנוצר. רמת ההעמקה יכולה לנבוע מרמת הדרישה להעמקה שיש בהנחיות למשימה וגם מרמת הקרטריונים שמעצבים (רצוי בשיתוף עם התלמידים/סטודנטים) כדי להעריך את התהליך ואת התוצר. לגבי סוציאליזם וקיבוץ- זה שהשיתוף הקיבוצי נכשל לא מעיד על כישלון הרעיון של השיתופיות או של הקיבוץ- הוא רק מעיד על זה שעד עכשיו לא מצאו את הדרך איך לעשות את זה כמו שצריך כך שזה יתאים למציאות המשתנה. הרעיון עצמו מצויין אם כי קשה ומורכב ליישום. זה כמו שמורה יאמר שהלמידה בקבוצות קטנות נכשלה בכיתה שלו ולכן הוא לא מאמין יותר בלמידה בקבוצות- גם אז כנראה שרק הדרך שבה הוא תיכנן את סביבת הלמידה לא הייתה מספיק מותאמת  או מחושבת לפרטים- זה לא אומר שהרעיון הכללי של עבודה בקבוצות קטנות הוא רע - זה יותר אומר שהוא עדיין לא מצא את הדרך לעשות את זה עם הכיתה שלו.

  • אברום רותם 08:36 @ 18-09-2012

    נראה שתסכימו עמי שאין אלא להלל ולשבח ולקלס על התרומה השיתופית בממגוון המחשבות שהועלו כאן.

    תוך כדי עיון בתגובות צצו:

    א. גם אם ההוויה הקיבוצית היתה עילה לדיון זה על למידה שיתופית, (גמאני תוצר קיבוצי בשורשים ובדם..), הרי כמסר קונקרטי וממוקד לשטח,  נראה לי שיש כאן ערוב שמסיט מהדיון. ההוויה הקיבוצית שווה דיון מפואר, אך דוקא ההקשר ללמידה שיתופית יוצא חסר.. .  כעת חיה האתגר החינוכי חייב לצאת מתוך העובדה המצערת שבתכלס ככלל, מהמתרחש בשטח ברמה ארצית, לא למדנו עדיין להפעיל ולפעול בסביבה שיתופית משמעותית.

    ב. שווה להזכיר שדוקא הסביבה המקוונת בכלל והרשת החברתית בפרט, היא עילה מצוינת לתת משמעות חינוכית קונקרטית דהיום לאופן למידה זה, שהוא כה משמעותי לפרט ולקבוצה לומדת. ומכאן אך טבעי הוא שכל מחנך שדואג לדורות ולא להווה ומצוקותיו, להיכנס לאתגר זה בכל הכח.

    ג. הבעיה ביישום היא שהאופן הוראה-למידה זה מאד חמקמק, ולכאורה קל מאד ליישמו (ולכן גם האכזבות). זו תרבות, הוויה חשיבה חינוכית אישית-חברתית שיש להנחיל, לספוג, ולעצב, לא ברמת "אייים" בודדים, אלא באופן מערכתי גורף, כי זה הוא פני החינוך העדכני, ורק באמצעותו ניתן להשיג השגים ואיכות שלא הושגו בפרקטיקה עד כה.

    ד. אך כמו כל חינוך, הצלחה של הנחלת אופן הוראה-למידה שיתופית הוא קודם כל וראשית כל דבר - המורה. מורה כאיש מקצוע, עם בשלות אישית, מודעות וניסיון חינוכי עשיר, כמנהיג ומוליך אופן חינוכי זה. בואו לא נטעה ונסיט את הדיון למקומות הפשטניים אודות הפלטפורמה ו/או הטכניקה של זוגות/ שלשות/ קבוצה ווטאבר... יש לחזור ליסודות "הגישה השלישית בחינוך"- הבניית ידע קבוצתית במובן בו כל פרט ממצה את מרב יכולותיו וכישרונו ותורם להבניית הידע הקבוצתי.

    ה. כמו כן, שמחתי לראות כאן הזהרה, שאני מצטרף אליה ב-4 גפיי מזה שנים אחדות באופן ישיר ועקיף - אודות התפיסה השגויה, השטחית, והריקה מתוכן יישומי, שנובעת מהשלכה לא מציאותית לחינוך, ללא ביסוס והבנה פרקטית של המושג  "חכמת ההמון", שמייתר לכאורה את החינוך/ המורה/ ניהול הלמידה. מושג זה הפך אף הוא לחלק בלתי נפרד מהאשלייה המתעתעת בכל המדובר ביישום קונקרטי של למידה שיתופית. וד"ל.

     

     

  • אמנון גלסנר 11:46 @ 18-09-2012

    בלמידה שיתופית אפשר גם לכלול את השותפות בלמידה בין המורה/המנחה למשתתפים האחרים בלמידה. אני לא לוקח כמובן מאליו שאנשי חינוך חושבים שתלמידים צריכים להיות שותפים אמיתיים (לא מדומים בכאילו)  בבחירה של חומרי הלמידה, מטרות הלמידה, הערכת הלמידה וכמובן תהליך הלמידה. אנחנו יודעים שכמעט ולא קיימת מציאות של שותפות כזו- וחבל שכך.

  • יורם אורעד 23:00 @ 18-09-2012

    היי אברום

    תודה לך על סיכומם של רעיונות בולטים שהועלו עד כה בדיון המרתק המתרחש כאן. הרשה לי לסכם בכמה מלים דברים עיקריים מן הסיכום היפה שלך (מלים שהן בבחינת תמצית של תמצית):  הועלתה הבעייה של חמקמקות אופן הלמידה הוראה השיתופית, שלכאורה קל לקיימה אך למעשה אין זה כך. הועלה הצורך לגרום להתחוללותה באופן מערכתי ולא להסתפק בקיומה פה ושם. הובלט המורה כגורם הכרחי ללמידה שיתופית, עם כל התכונות הנלוות הנדרשות לו כגון מקצועיות, בשלות אישית, מודעות וניסיון חינוכי עשיר. כמו כן, הועלתה אזהרה בנוגע לאמונה על "חכמת ההמון", המייתרת לכאורה את החינוך, את המורה ואת ניהול הלמידה.

     

  • אמנון גלסנר 09:35 @ 19-09-2012

     חכמת ההמון יכולה להיות גם אלטרנטיבה לחכמת המומחה. גם במדרש מדברים על: "אחרי דעת רבים להטות" כשהכוונה או הפרשנות המקובלת (אולי רק אחת מהם) היא שמדובר להעדיף דעת חכמים על דעת חכם אחד. גם הוויקיפדיה היא ביטוי מסוים לחכמת ההמונים כי לכאורה אנשים רבים יכולים להיות שותפים לכתיבת ערך אחד- יש מקום לפרשנויות, נקודות מבט אחרות, ובתי מדרש שונים- לעומת אינצקלופדיה אחרת שהערך שנכתב בה נכתב על ידי מומחה אחד שמייצג אולי רק את האסכולה או נקודת המבט שלו (בית המדרש שלו). כך שגם כאן הדברים הם לא שחור לבן וגם את חכמת ההמון חשוב ללמוד ולחשוב איך לנצל ואיך להשתמש בה בצורה מושכלת כך שתשרת את הבניית הידע- תעמיק אותו ולא תשטח. אם מתייעצים עם ההמון אפשר לקבל רעיונות חדשים שונים ומגוונים- מצד שני חשוב לפתח מיומנויות של חשיבה ביקורתית כדי להשתמש ברעיונות שעלו ולהעריך אותם. כמובן שזה גם תלוי משימה. אנחנו חיים בעולם שהמשימות המורכבות בו דורשות חשיבה יצירתית ואז אנחנו דווקא מחפשים את הגיוון, את השוני את נקודת המבט האחרת - וההתייעצות עם ההמון עשויה לעזור לנו במקרים כאלו. למשל, יותר ויותר אנשים לומדים לחפש אלטרנטיבות לרכישה של מוצר או לטיפול בבעיה רפואית ולא מסתפקים בדעת מומחה אחת- זה גם ניואנס של חכמת ההמון ויש הרבה מקום ללמוד איך עושים זה. זה לא מייתר את תפקיד החינוך או המורה, או את ניהול הלמידה- זה משנה את תפיסת התפקיד של המורה או של החינוך או של הלמידה וההוראה- הרי כבר מזמן טוענים גם בבלוג הזה שהמורה כבר לא בתפקיד של בעל הסמכות על הידע ושהתפקיד שלו הוא יותר לעצב סביבות למידה ולהנחות את התהליך. כאן מעודדים שהתלמידים יחשפו בתהליך החינוכי שלהם למגוון רחב של עמדות, דעות, תפיסות וידע- התפקיד של החינוך והמורה הוא יותר לאפשר ולטפח את רכישת הנטיות והמיומנויות של הערכה, בחירה ושימוש מושכל במגוון הרחב- בחכמת ההמון.

  • gilaku 10:34 @ 19-09-2012

    שלום לכולם,

    עקבתי בעניין אחר הדיונים המרתקים בערוצי התקשורת השונים בסוגיה שענבל העלתה. תודה לאמנון על ההבחנה בין קואופרציה וקולבורציה (שהיתה חדשה לי). לילך, תודה על ההפניה לקישור של ויקי.

    ענבל ונהאד לומדים במחזור הנוכחי של מגמת תקשוב ולמידה, נדב הינו בוגר המגמה. שלושתם מבססים את דבריהם על ניסונם האישי ומנקודת המבט הפרטית-סובייקטיבית. בדומה, בקבוצה הסגורה בפייסבוק של בוגרי המגמה, ניתן למצוא עדויות  של בוגרים נוספים.

    ואני.. כראש המגמה נדרשת למינון האופטימלי לפחות עבור הסטודנטים שבאחריותי. תשאלו מה אני עושה? ובכן, אני מאמינה בעבודה שיתופית מהנימוקים שהעליתם. אני ממליצה להם בחום להתנסות לפחות פעם אחת בהכנת תוצר למידה שיתופי. עם זאת, בדרך כלל,  אינני כופה על הסטודנטים  לעבוד בקבוצות. יותר מכך, העובדה שנחשפתם לרשומה של ענבל שהציתה את הדיון הינה חלק מחובותיה לתואר שני שהוא פיתוח וכתיבה בבלוג למידה אישי.

    למעוניינים, בוגרת אחרת של המגמה, אלה פלג כתבה רשומה בנושא זה  בבלוג שלה והמתייחסת לעבודת הגמר שלה שהוצגה בכנס מיט"ל האחרון.

    אגב, אני מלמדת באוניברסיטת מרילנד בתכנית לתואר שני בתקשוב. שם, אנחנו מחייבים סטודנטים במטלת ויקי שיתופית והיתר הוא לבחירתם (כולל בלוג שהינו עבודה יחידנית).

    תודה לכולכם על התרומה או במילותיו של אברום, ש"..תסכימו עמי שאין אלא להלל ולשבח ולקלס על התרומה השיתופית במגוון המחשבות שהועלו כאן."

    שנה טובה לכולנו והמשך שיח פורה, גילה

  • דיתה אוהב ציון 15:13 @ 19-09-2012

    כסטודנטית  שעברה בשנתיים האחרונות למידה משמעותית בשתי הגישות - קואופורציה ( לומדים ביחד - משותף- נושא וכל אחד מבצע בו חלק - ביחד מקבלים את השלם)   וקולבורציה ( למידה ועבודה שיתופית על נושא, דיונים והחלטות מה יופיע בעבודה הסופית , כל אחד מביא מידיעותיו וכל אחד לומד מהשני )  שתי הגישות דורשות הכנה של התלמידים כדי להצליח בהן.  

    עבודה משותפת  -cooperation    לעומת עבודה שיתופית  collaboration 

     שתי קבוצות הרצתי בשנה שעברה בבית הספר -  עבודה משותפת במטלת חקר באזרחות בכיתה יב ( עבודה בקבוצה)  

    ועבודה שיתופית בקבוצות נתחלפות בנושאים שונים במסגרת שיעור עיוני בניתוח מערכות.   הנשוא של עבודה משותפת היה ברור להם יותר מאשר העבודה השיתופית. אבל בכל מקרה  צריך לזכור כי הבניית ידע הינה בסופו של דבר - אישית !!! 

     

  • יענקל 22:10 @ 22-09-2012

    כבר מספר ימים אני עוקב אחר הדיון כאן, מתלבט אם יש טעם להוסיף לתוכו זווית ראייה נוספת. אחת הסיבות הראשיות להתלבטות שלי קשורה לעובדה שאם אתחיל, אני חושש שלא אדע היכן לסיים. אני אינני רוצה לכתוב תגובה של 2000 מילים, ואני בטוח שאף אחד לא רוצה לקרוא תגובה כזאת. לכן אוותר על ההתייחסות לתהליכים שעליהם עובר הקיבוץ (כחבר קיבוץ ההשוואה מאד עניינה, אם כי לא שכנעה, אותי) ועל מספר היבטים אחרים שעלו. במקום זה אנסה להתמקד בנקודה אחת שנדמה לי שלא עלתה כאן.

    ההתייחסות כאן לשאלות של למידה משותפת או למידה שיתופית מניחה הקשר - הקשר שהוא אולי מובן מאליו, אבל איננו מחוייב המציאות. אם נכיר בהקשר הזה הדיון עשוי להיראות באור קצת אחר. הדיון שמתנהל כאן על למידה משותפת ו/או למידה שיתופית מניחה מסגרת של בית ספר או של לימודים פורמאליים, והצורך להעריך את הלמידה הזאת, או ליתר דיוק, לתת לה ציון.

    נדמה לי שכל אחד מאיתנו שמשתתף בדיון הזה (ובכך אני מכליל גם את הקוראים ה-"פאסיביים") חש שהוא חלק מתהליך של למידה משותפת. גם מי שכותב בפסקנות, וגם מי שמעלה רק הרהורים ושאלות לגבי הנושא, תורם ונתרם. אנחנו שוקלים את הדברים שנכתבים, ועם כל תגובה חדשה אנחנו מגבשים מחדש את הדעה שלנו כלפי הנושא. (סיבה אחת, וחשובה, לכך שיש כאן תהליך למידה משמעותי קשורה לכך שאנחנו מהווים רשת המורכבת ממגוון אנשים שמייצגים גישות שונות. אם היינו "רק" קהילה שהתגבשה מתוך הסינון הבלתי-נמנע בהיווצרות של קהילה, היינו אולי עדיין עדים לשותפות, אבל הדיון היה פחות מעניין. אבל הבטחתי לעצמי לא לגלוש לדיון בנושאי "רשת".) איננו נדרשים להגיש ב-"סוף" התהליך "עבודה" שתהווה עדות ללמידה שלנו. במקום זה, כל אחד מאיתנו חופשי לקחת ממנו מה שנראה לו, ולהפוך אותו לחלק מהתובנות של עצמו.

    כל אחד מאיתנו הוא לומד עצמאי, אבל נדמה לי שיש לנו מטרה משותפת – להבין טוב יותר כיצד לשפר את הלמידה, במיוחד הלמידה שמתבצעת עם אחרים (אם בכלל יש למידה שמתבצעת ממש לבד). אבן אין זה אומר שעלינו להגיע לתוצר משותף. זאת ועוד: אם בכלל יש תוצר משותף, הוא בוודאי איננו מסמך "גמור" שאפשר יהיה להגיש למישהו לבדיקה. התוצר שלנו נמצא בהתהוות מתמדת, ונבדק על ידי אותם האנשים שיוצרים אותו. אפילו אם רצינו לקבל ציון בסוף התהליך, הדבר היה בלתי-אפשרי מפני שאם יש בכלל דרך להעריך את הלמידה שלנו, מה שהיינו מעריך היה כיצד הדיון השפיע על הפעילות החינוכית שלנו, וגם היא בהתהוות מתמדת.

    בשלב הזה אפשר כבר לשאול "אז מה?". איך כל זה קשור לתלמידים ו/או סטודנטים שמתבקשים לבצע משימה משותפת, כאשר יש כאלה שמוכנים להשקיע ואחרים ששמחים לא לעשות דבר? נדמה לי שהקשר נמצא בכך שכל עוד המערכת החינוכית חושבת שיש צורך לבודד את התרומות של כל אחד על מנת למדוד אותן ולהשוות ביניהן כדי לבחון מי ראוי לציון גבוה יותר ומי לא, התלמידים שלנו יתקשו להאמין שאנחנו באמת מעוניינים שהם יעבדו בשיתוף. מותר אפילו לשאול אם אנחנו באמת מאמינים בזה.

    יש היבטים נוספים לדיון שנראים לי ראויים להתייחסות, אבל הבטחתי (לפחות לעצמי) לא להאריך. אבל אני כמובן אשמח להמשיך ללמוד עם השותפים שלי לדיון.

  • יורם אורעד 22:41 @ 22-09-2012

    שלום ג'יי

    אני מתחבר לדבריך בנוגע להערכתה של משימה משותפת (וגם לדבריך האחרים). אי אפשר להשתמש באמצעים לא רלוונטיים, לא מתאימים, שנהגו ונוהגים עדיין, במערכת המסורתית כדי לקדם למידה שיתופית.  מערכת הציונים איננה מתאימה ואף מזיקה, כאשר מדובר על למידה שיתופית (וגם לא רק כאשר מדובר בלמידה שיתופית). הלמידה השיתופית צריכה להתקיים על מנת ללמוד דברים חדשים ביחד, ללבן סוגיות, להעמיק הבנה ולפתח מיומנויות חשיבה ולמידה. אם כופים עליה ציונים היא לא תתקיים, בין השאר משום שהמשתתפים, המגיעים אליה מתוך רצון ללמוד ביחד (כך נקווה) אינם מצפים להיבחן ולהיות מוערכים כל הזמן לשם מתן דירוג, ציון, אלא באמת כדי ללמוד ביחד.  ובאשר להערכת הלמידה השיתופית, אם היא מתקיימת היא צריכה להתקיים, כך אני רואה זאת, כדי לקדם מטרות אמיתיות של למידה. במהלך הלמידה ניתן לקיים הערכות ביניים כדי לבחון למשל אילו תובנות הושגו, אלו שאלות הועלו, כיצד התמודדנו עם סוגיות שונות, מהם חילוקי הדעות וכדומה, וכן כדי לשפר את תהליך הלמידה השיתופית עצמו. 

  • ענבל סמית 10:10 @ 25-09-2012

    ג'יי שלום,

    אני מלמדת בבי"ס לחינוך מיוחד, תלמידים בעלי לקויות למידה מורכבות. אני מאמינה בתוצרי למידה. פחות מההיבט של מושא להערכה ולמתן ציון, הרבה יותר מההיבט של מתן אפשרות לתלמיד להגיע לנקודה שבה הוא יודע שצעד את כל הדרך הנדרשת והצליח להגיע ליעד שהוגדר. כמובן שכדי שתהליך הלמידה יהיה מעצים היעדים צריכים להיות מותאמים ללומד. התוצר יכול להיות פרטני או שיתופי. אני מתחברת אל הדברים שכתבת בדבר הדגש שיש לשים על השפעת הדיון על הפעילות החינוכית. אולי צריך להבנות בתכנית הלימוד את הדיון על הדיון- ללמוד לשים לב לדיאלוגים השיתופיים, להבניית הידע השיתופית, ללמוד להיות בתוך התהוות התהליך, ולא רק לראות לאן הוא מוביל. הרבה פעמים יותר קל בתהליך הלמידה להתחבר אל ה"מה", לשעוט קדימה לטובת התוצר המוגמר. בדברים שכתבת חידדת לי את הצורך לשהות יותר ב"איך", להתייחס יותר לתהליך, לדרך. שם אפשר לפתח את המיומנויות שהן לאו דווקא אקדמיות, אלא יותר רגשיות- חברתיות, שבלעדיהן שום תהליך, כולל תהליך הלמידה, לא יהיה שלם.

  • זיו לפיד 12:10 @ 21-08-2015

    מאמר מעניין מאוד

יורם אורעד

המנהל הפדגוגי של שלובים, הרשת החברתית לאנשי חינוך של מכון מופ"ת