בשלובים: 2915 חברי רשת, 2 עכשיו ברשת, 203.קבוצות

הבעייתיות של בחינות הבגרות

2988 צפיות
  • ציבורי
מאת יורם אורעד 16:43 @ 18-01-2012 תגובות (6)

קטגוריות: הערכה

image

בתחילת חודש זה פרסמה המורה לתנ"ך נועה מאמרון בבלוג שלה, על סוגיה מטרידה - בחינות הבגרות בתנ"ך. במאמרון, ששמו פיטום תלמידים, קובלת נועה על כך שכמות החומר הרב שהיא נאלצת "לכסות" עם תלמידיה לא רק מכניס אותה למירוץ מטורף שמהותו הוא להספיק "ללמד" את כל החומר הנדרש אלא שעקב כך מרחיק את התלמידים מן התנ"ך וגורם להם לתחושת דחיה כלפי לימודי התנ"ך, שלא לומר תיעוב או שנאה כלפיהם. בנוסף, עקב הצורך ל"כיסוי" החומר, ננקטות מלמעלה פעולות להגברת ה"יעילות" כגון הכנת סיכומים מוכנים של החומר ושכפולם לתלמידים. נועה מתארת מצב שבו למרות רצונה (וכנראה הצלחתה בהתחלה) לשבות את לב התלמידים באמצעות התנ"ך, היא למעשה נאלצה, שלא בטובתה, להקריב את הקסם שבלימודי התנ"ך על מזבח ההספק. תחושתה הייתה של תסכול פנימי הנובע מהרגשתה שהיא חוטאת לעצמה או כפי שהיא אומרת (ציטוט): "ולאט לאט הרגשתי איך זה מכרסם אותי מבפנים, התחושה הזאת שאני כל כך חוטאת לעצמי, למה שאני מאמינה שנכון, ובכלל כמה שאנחנו מפספסים פה בענק". המאמרון של נועה זכה לתגובות רבות.

להערכתי, הסוגיות המטרידות שעלו במאמרון הבלוג הם ביטוי לתסכולם של מורים רבים במערכת החינוך ולא רק במקצוע התנ"ך אלא במקצועות רבים נוספים. בתחילת המאה העשרים ואחת, כאשר האינפורמציה גלויה לעין כל ובכמויות, עושר ומגוון עצומים, המתחדשים במהירות בלתי רגילה, האם יש עוד מקום לבחינות הבגרות? ולפחות, האם יש מקום לבחינות בגרות במתכונתן הקיימת? בחינות אלה מסתמכות בעיקר על קליטת מידע (ולא בהכרח בניית ידע), כמעט ללא עיסוק במיומנויות חשיבה, דבר הנחוץ מאד בעידן שלנו (ולמעשה בכל עידן). כאן, אני חייב לסייג ולומר שבתחום המדעים (ואולי גם בתחומים אחרים) מתרחשת בשנים האחרונות תזוזה שמהותה שילוב מוגבר של מיומנויות חשיבה ויש רק לקוות שמגמה זו תימשך. אולם גם אם תימשך המגמה החיובית של הגברת המיומנויות, עדיין עומדת על הפרק השאלה האם יש לקיים את בחינות הבגרות ובאיזו מתכונת.

מניע חשוב ביותר לקיומן של בחינות בגרות הוא, כמובן, הדרישות המגיעות מן המוסדות האקדמיים - אוניברסיטאות, מכללות ועוד (מלבד האוניברסיטה הפתוחה). אלה דורשות, כתנאי קבלה, בנוסף לדרישות אחרות (כגון המבחנים הפסיכומטריים), את מבחני הבגרות כמין דרישת סף אלמנטרית לקבלת סטודנטים אל בין כותליהן. שאלת הרלוונטיות של המבחנים הללו לתחום אותו מתכוון הסטודנט העתידי ללמוד, מוטלת בספק. לכן, יש אולי לעשות חשיבה מחודשת לגבי אופי תנאי הקבלה והאם בחינות הבגרות צריכות להיות חלק מתנאי קבלה אלה. מניע אחר, הוא הדרישה לבסיס ידע משותף לכל אזרחי המדינה. האם כן? הרי אנחנו יודעים היטב שאם בידע עסקינן, הרי הוא נשכח מליבם של רוב התלמידים זמן קצר לאחר סיומן של בחינות הבגרות. אחת הסיבות לכך היא שהידע, במקרים רבים, איננו מופנם באמת אלא יוצקים אותו בצורה מלאכותית אל התלמידים, המעוניינים רק לסיים את מסכת הלימודים מסוג זה, לימודים הנראית לחלקם בודאי כעינוי. התלמידים אינם מפנימים את הידע באמת ואינם הופכים אותו לידע שלהם, ידע הרלוונטי לחייהם.  כך, הידע שמוצג כדרישה של תרבות, איננו ממשיך למעשה להתקיים לאחר הבחינות ולכן גם איננו יכול לשמש כבסיס עתידי לשיח חברתי, תרבותי וכדומה. כדי לגרום לידע להפוך לאמיתי, מופנם, ידע של התלמידים, יש לקשר אותו לעולמם , להלהיב אותם, להמחיש להם אותו ועוד. אולם חרב הציונים מקשה על ביצוע דברים אלה ויותר מזה, לדברים אלה נדרש זמן וזמן זה חייב לבוא על חשבון כמות החומר הנלמד, דבר שכנראה איננו מתרחש בפועל.

 

תגובות

  • אמנון גלסנר 00:58 @ 20-01-2012

    1. הדרישה של האוניברסיטאות היא לא גזירה משמים והרשות המחוקקת עשויה לשנות אותה. גם החינוך הפינלנדי שיש להתקנא בו לא נולד באופן טבעי אלא כתוצאה מהחלטה מערכתית לרפרומה ולשינוי- זה אפשרי גם כאן.

    2. בית ספר רמות חפר כבר נמצא כמה שנים בניסוי המאפשר לקבוצות תלמידים ללמוד למידה מבוססת פרוייקטים ולהציג את תהליכי ותוצרי הלמידה ולהגן עליהם בשלושה תחומי דעת במקום בחינת בגרות- וזו אלטרנטיבה פרוגרסיבית רלוונטית שמעודדת למידה משמעותית יותר (אם כי זה לא מספיק ועוד רחוקה הדרך).

    3. אם נגזר משמים שחייבים בחינות אז הבחינות יהיו רלוונטיות יותר אם יבחנו מיומנוית כמו: חשיבה יצרתית (כמו ניסוח שאלות למחשבה בעקבות קריאת טקסט) וביקורתית (כמו בניה מיפוי והערכת טיעונים) , רפלקטיביות (כמו בטוי למבט על), השתלבות בעבודת צוות, תרומה לקהילה, השתלבות ותרומה לדיאלוג, למידה  מידענית (חיפוש, זיהוי, סינון, עיבוד הערה והצגה)

    4. הבחינות כבחינות מדכאות פיתוח של סקרנות, יצירתיות, הכוון עצמי, אוטונומיה, חשיפה ליופי ולאסטתיקה של השכלה ודעת, ביטוי אישי ופיתוח חוזקות ותחומי עניין ומכאן צמיחה אישית.

    הן מעודדות בינוניות (סטנדריזציה), שטחיות, זלזול בהשכלה בידיעה ובלמידה לשמה.

    הן מקדשות עולם תחרותי והישגי מנוכר וקר לאדם ולחברה.

    5. הבחינות משרתות אינטרסים פוליטיים וכלכליים צרים של מעטים (בדרך כלל של אנשים קטנים רעים בעלי אגו ענק) שמנציחים חברה שיש בה יותר שעבוד משחרור. 

    אמנון

  • יורם אורעד 10:39 @ 21-01-2012

    אמנון שלום ותודה על הניתוח הבהיר שלך, הנוגע לבעייתיות של בחינות הבגרות מחד גיסא ולדברים בולטים שנעשים או שניתנים להיעשות, מאידך גיסא. כואב לי  מאד המכשול שמהוות בחינות הבגרות לפיתוח היצירתיות, הסקרנות והחשיפה ליופי ואסתיקה, דברים שציינת בתגובתך. עניין כואב נוסף (ואולי הכואב מכולם) היא שהבחינות האלה הופכות את הידע למשהו אפור ולא אטרקטיבי, משהו שצריך לעשות בכוח, כי מוכרחים. זאת, במקום שהידע והשאיפה לידע יהיו משהו מלהיב ומעורר עבור התלמידים. לטעמי, הייתי מוותר אפילו על חלק מן השאיפה למצויינות תמורת הפיכתו של הידע והחתירה אליו למשהו קוסם, מלהיב ואטרקטיבי.

  • RoNiT 12:32 @ 30-01-2012

    תיקון קטן אמנון ברשותך, "החוק הפיני" ולא "הפינלנדי".

    הרבה אנשים מחפשים היום מידע על השלמת בגרויות, למרות שכיום כל מה שאתה צריך זכה לרכוש מקצוע ואף לא להוציא תואר (דבר שהיה בגדר חובה עד לא מזמן).

  • מירב אסף 05:42 @ 15-03-2012

    המלצה על סרטון של ועדת החינוך של מאהל רוטשילד בנושא http://youtu.be/ZUPlOg10Y20

     

  • יורם אורעד 13:20 @ 15-03-2012

    מירב, תודה על הסרטון

    הוא מעלה בצורה מאד יפה אלמנטים בעייתיים של בחינות הבגרות.

  • זיו לפיד 19:24 @ 19-12-2013

    סרטון חשוב שמעלה בעיות

    השאלה איך ניתן לפתור זאת?

     

יורם אורעד

המנהל הפדגוגי של שלובים, הרשת החברתית לאנשי חינוך של מכון מופ"ת