בשלובים: 3181 חברי רשת, 206.קבוצות

כמה ראוי להגביל?- על הגבלות משרד החינוך ברשתות חברתיות

6083 צפיות
  • ציבורי
מאת יורם אורעד 19:21 @ 11-12-2011 תגובות (11)

קטגוריות: תקשוב

image

                                  ייצוג גרפי של קטע מרשת חברתית

 

לאחרונה פרסם משרד החינוך רשימת נהלים לשימוש ברשתות חברתיות למורים, תלמידים והורים שאחת מהן היא האיסור על מורים או על אנשי צוות חינוכי אחרים, ליזום תקשורת עם תלמידים ברשת חברתית, להציע להם חברות ולאשר הצעות חברות שיתקבלו מהם. במקביל לפרסום ולקראתו, הופיעו בשלובים תגובות על ידי חברי רשת בנושא זה, כגון מאמרונו של נדב בדריאן על חוזר המנכ"ל, רשתות חברתיות וחוסר הרלוונטיות של מערכת החינוך והקישור של מרינה פרסום ראשון: פורסמו כללים להתנהגות מורים בפייסבוק.

מעיון ראשון בנהלים נראית כוונה חיובית של משרד החינוך לגבי שילוב התקשוב בחינוך כגון (ציטוט): "משרד החינוך מעודד הצטרפות של צוות בית הספר, התלמידים וההורים למרחבי למידה מקוונים, המקדמים מטרות חינוכיות, לימודיות וחברתיות בפעילות חינוכית שיתופית.". גם הנסיון להסדיר את ההתנהלות באינטרנט נראה חיובי ונכון בדרך כלל. ההתייחסות לעניין השימוש במרחבים המקוונים שאליהם מתייחסים הנהלים, נראית רצינית ומאורגנת ומעידה על השקעה רצינית בלימוד העניין ובניסוחו. יחד עם זאת, מספר כללים שהוצגו ברשימה מעוררים שאלות על מידת ההלימה של אותם הכללים לעולם המקוון האמיתי, העולם אליו אנו מתכוונים להכין את ילדינו וכן על מידת הסבירות שבאיסורים המופיעים.

בהצגת הנהלים מובע חשש מכך שבפעילות חינוכית ברשתות חברתיות שעיקר מטרתן היא ניהול קשרים חברתיים מיטשטש הגבול בין פעילות אישית פרטית לבין פעילות חינוכית מקצועית. מובע חשש לניצול לרעה של חופש הביטוי, פגיעה בפרטיות ועוד. לאור אלה, נאסר השימוש ברשתות חברתיות לאינטראקציות חברתיות בין אישיות בין מורים לתלמידים.

הטשטוש בין האישי לבין המקצועי, המוצג כחשש הוא בדיוק אחד ממאפייניו הבולטים של העידן שלנו, הבא למשל לביטוי ברשת החברתית ובכלי ווב 2 אחרים ומגמת הטשטוש כנראה שתלך ותתגבר בעתיד. האם לא יהיה נכון יותר להעז ולהתיר לתלמידים ולמורים להתחבר זה לזה (מה שקורה כבר עכשיו והרבה) ולהנחותם (מורים ותלמידים כאחד) כיצד להתנהל בו? הרי זה העולם שכולנו פוגשים ונפגוש בו עוד יותר בעתיד, ולא העולם הסטרילי שמהותו הפרדה בין המקצועי ובין האישי. מעבר לזה, גם כשמדובר בדור הבוגר (אנחנו) רבים מאתנו מערבים ללא שימת לב כמעט, את העולם האישי עם המקצועי. למשל, נעזרים בחברים מקצועיים בפייסבוק, כאשר ברשימת החברים שלנו מופיעים גם בני משפחה וחברים.

ברשימת הנהלים מופיעים האיסורים הבאים:

  • איש צוות חינוכי לא ייזום תקשורת עם תלמידים ברשת חברתית, לא יציע להם חברות ולא יאשר הצעות חברות שיתקבלו מהם.
  • איש חינוך לא יפרסם תכנים אישיים שאינם קשורים לתפקידו החינוכי בבית הספר .
  • שיח אישי מקוון בין מורה/גננת לתלמיד על נושאים הקשורים בחינוך ובלמידה לא יתקיים במרחב רב משתתפים (כגון קבוצת דיון), אלא רק בערוצים המקובלים לשיח אישי (דוא"ל), ולא יופץ הלאה.
האיסור על חברות עם תלמידים הוא גורף ביותר ורחוק מאד מן המציאות בה אנו חיים כיום. לרשת החברתית הגדולה ביותר, פייסבוק, מחוברים חלק ניכר מן התלמידים ואולי אף רובם והוא מהווה עבורם כלי מהותי לניהול חייהם החברתיים. מורים רבים מחוברים גם הם ל לפייסבוק והוא הפך אצלם לכלי לגיטימי ושימושי ליצירת קשר עם עם מורים ותלמידים ולצרכים פדגוגיים ודידקטיים. האיסור, אם כן, הוא בניגוד למצב קיים ורווח. הוא גם מונע מן המורים או לפחות מקשה עליהם מאד, להנחות תלמידים בשימוש חכם, חינוכי ואתי ברשתות חברתיות.
האיסור על אי פרסום תכנים אישיים שאינם קשורים לתפקידו החינוכי של איש החינוך בבית הספר, נתון, לדעתי, לשיקולו של איש החינוך עצמו. כפי שיש מורים שמשתפים יותר עם התלמידים את ענייניהם האישיים בין כותלי בית הספר כך מותר שזה יתרחש גם באינטרנט. קיימים באינטרנט, וברשתות חברתיות בפרט, מגוון של כלים להגדרות פרטיות שימנעו מתלמידים לצפות בתכנים שמורים אינם מעוניינים לאפשר להם צפייה בהם. 
האיסור על שיח מקוון רב משתתפים נראה כסותר את עקרון הלמידה השיתופית. נראה לי שמדובר בעקרון מהותי לחינוך וללמידה כיום וגם בעבר. למידה שיתופית היא יעילה ביותר בהבנת מושגים ותורמת להעשרת המשתתפים בלמידה כזאת, שלא לדבר על תמיכה מורלית. מניעה של שיח רב משתתפים מונעת למידה שיתופית וחבל.
בנהלים המוצגים, מופיעות אמנם הנחיות למורים כיצד להתנהג ולהתנהל אבל האיסורים המוצגים מוציאים לא מעט את העוקץ מהם. אולי כדאי לעשות חשיבה מחודשת ובמקום האיסורים שהוטלו, לאפשר את מה שנאסר תוך שימת הדגש על הנחיית המורים כיצד להתנהל עם תלמידים בסביבות וירטואליות בכלל וברשתות חברתיות בפרט.

 

 

 

תגובות

  • חנן יניב 20:16 @ 11-12-2011

    היה דיון קצר בפייסבוק לפני כמה ימים. זה מה שכתבתי שם:

    ואני חושב (כן, קורה לי לפעמים) שהבעיה העיקרית נעוצה במשפט המתחסד הבא (מתוך סעיף 2 בחוזר המנכ"ל): יחסי עובד הוראה-תלמיד: ברשת יש השטחה חברתית: קשה להבחין בין בוגר לצעיר ובין ילד למבוגר. ואולם יחסי מורה-תלמיד אינם יחסים סימטריים. המורה והגננת הם המבוגרים בעלי האחריות והסמכות. שמירת המרחק בין מורה לתלמיד לצד מתן כבוד חיונית עבור המורה כדי שיוכל לבצע את תפקידו, להציב גבולות, להדריך ולכוון. מרחק זה גם שומר הן על המורה והן על התלמידים מפני גלישה ליחסים שאינם מושתתים על קשר מקצועי. אני חושב ש"מתן כבוד", אחריות, סמכות, הן מילים של עולם אותו אנחנו מנסים לשכוח... המשפט הזה הוא תמצית הפער שבין עולם חדש של אחריות משותפת וכבוד הדדי שיש לזכות בו לבין העולם שמשרד החינוך מתקשה לנטוש. אני רואה בכל התנועה הזאת של הפחדה מפני השימוש ברשתות חברתיות - בעיקר חיקוי והתבוללות של תרבות צפון אמריקאית ששם המניע העיקרי של המערכות שששות (מילה מצחיקה) להגן על הפרט בהקשרים האלה - פשוט חשש מתביעות. אני לא פוסל את הצורך בגיבוש של תרבות שימוש, אבל לא מתוך הסטריה של מניעה. חבל שמשרד החינוך לא רואה לעצמו שליחות בלפתוח את העניינים העקרוניים ביותר בהם הוא מתעסק לדיון ציבורי לפני הצגת חוזרים דרקוניים. אני מניח שזוהי דוגמה קלאסית לגזירה שהמציאות תתעלם ממנה לחלוטין ותמצא דרכים עוקפות לקיום הקשר החשוב הזה בין מורה לתלמיד (כן, הקשר האישי).

  • אמנון זמיר 20:42 @ 11-12-2011

    אני דווקא סבור שיש הגיון בהגבלת החברות בין והמורים לתלמידים. הטשטוש בין החיים הפרטיים לבין חיי בית- הספר (גם של המורים וגם של התלמידים) אין בו כדי להוסיף לאווירת הלימוד או לגרוע: אווירת לימודים המבוססת על טשטוש מוחלט בין מורה לתלמידים אינה אוירה של לימוד שיתופי ולא כזו שמביאה לשיח רב משתתפים או ללמידה קונסטרוקטיביסטית.

    ניתן לפתור לא מעט בעיות של טשטוש הזהות על ידי סינון ובקרת האינטראקציות החברתיות בעזרת הגדרות הפרטיות, אך מעטים טורחים להכנס אליהן, ודאי שלא תלמידי תיכון. אני חושב שבשלב ראשון, ראוי לקיים הדרכה מקיפה בכל כיתה וכיתה, ובכלל זה חדר המורים, ולהסביר באופן מקיף ומפורט את האופציות ומשמעותן.

    המשמעות של איסור החברות אינה צריכה לפגוע בפעילות החיובית שמנהלים המורים עם תלמידיהם בפייסבוק כיום (שהם מושא הטענה נגד החלטת משרד החינוך). המורה ינגיש את עמוד הפייסבוק שלו לחברים בלבד, התלמידים כבר אינם חברים שלו ולכן לא יראו את הוול שלו. במקביל - גם המורים לא יחשפו לתכנים של התלמידים. ואלה הם תכנים שלא תמיד ראוי היה שיחשפו: קיימת כיום בפייסבוק תופעה נפוצה של תלמידות בגיל ההתבגרות המפרסמות "בוקים" שלמים של תמונותיהן בבגדי ים חושפניים. אין שום צורך דידיקטי שהמורים יחשפו לתכנים האלה, אין בהם שום ערך דידקטי. וזו ררק דוגמה בודדת.

    איסור החברות לא צריך להפריע להמשך הפעילות החיובית שמתחילה להרקם בפייסבוק: ניתן לפתוח קבוצת פייסבוק ולהזמין אליה כל מי יש להם חשבון בפייסבוק מבלי שיהיו בינהם קשרי חברות ובכלל זה המורים. כל האינטראקציה תמשיך להתקיים כרגיל רק מבלי שהמורה יוכל לראות את הוול של תלמידיו ולא הם את שלו (בדיוק כפי שניתן לקיים כל מודל של הוראה מבלי שהמורה יאפשר לתלמידיו לבא אליו הביתה ולקיים אצלו בסלון את השיעור).

    העבודה בקבוצה מנצלת את כל התכונות הטובות שיש לפייסבוק. אך המורה צריך לדעת לנתב את ההוראה באופן שברמה המילולית לא יטשטש הגבול בין התלמיד לבין המורה - שעדיין צריך לשמש מודל לחיקוי. (ראו מאמרם של רותם ואבני: המורה במלכודת הרשת החברתית - מורה או חבר במדור המאמרים של שילובים.

    אני מסיים בימים אלה כתיבת מחקר העוסק בקבוצת פייסבוק כפלטפורמה דידקטית והצלחתי להגיע לתוצאות מרשימות עם הסטודנטים שלי במחלקה לעיצוב במרכז האקדמי ויצו בחיפה. הפייסבוק מציג יתרונות עצומים על פני שיטות הוראה קונבנציונאליות ואין לי ספק שהוא יהפוך ברבות הימים לערוץ פופולארי להוראה.

  • גלעד 22:04 @ 11-12-2011

    אני חושב ששורש הבעיה נמצא ביחס אל המורה כאדם. או ליתר דיוק לחוסר יחס אל המורה כאדם.

    אמנם אינני נמצא במערכת החינוך זמן רב מדי, אך עשיתי מסע די ארוך במערכת, כתלמיד וכמורה. בסופו של דבר מצאתי את מקומי בבית ספר דמוקרטי מהסיבה אחת עיקרית, זה היה המוסד הראשון שראה בי אדם, בעל השקפות חינוכיות, יתרונות וחסרונות, תחביבים ותחומי עניין ועוד.
    לתפיסתי, בשלב מסוים המערכת הפסיקה מהמורים להיות בני-אדם מחנכים והחלה לדרוש מאיתנו לנהל כיתות.
    בשלב הזה כבר לא משנה מה המורה מלמד ומה משנתו החינוכית - העיקר שיהיה שקט.
    אני חושב שהציטוט הבא הוא המייצג ביותר: "עד חנוכה לא מחייכים. עד פסח לא צוחקים עם הילדים. אחרי פסח מותר לצחוק."
    והנה באות הרשתות החברתיות וטורפות את הקלפים. פתאום חייבים להתייחס אל המורים כאל אנשים.

    ניתן לפתור את הבעיה באמצעות יצירת פרופילים המיועדים לקשר תלמידים (פרופיל נפרד לחיים הפרטיים ופורפיל נוסף אתו לתקשורת עם תלמידים). והרי איך ניצור קבוצות לימוד או אתרי בתי ספר וכדומה ברשת החברתית אם לא יהיה לנו פרופיל ברשת החברתית?

    ונקודה אחרונה לסיום, ברור ששיח אישי מקוון יעשה באופן פרטי - הרי זה אישי. אין שום דרך שבה ילד יפתח את ליבו כאשר כל אחד יכול לצפות ולהגיב במרחב הציבורי, למעט אולי קריאה לעזרה המחייבת טיפול דיסקרטי.

  • חנן גזית 22:25 @ 11-12-2011

    הגבלות משרד החינוך על מורים בזירת המדיה החברתית המרכזית פייסבוק, בה מתנהלת האינטראקציה החברתית והלימודית לא תעמוד במבחן המציאות. במקום אימוץ האפשרויות הגלומות להוראה ולמידה בפייסבוק, בוחרים בדרך פוליטיקלי קורקט ״לשפוך את התינוק עם המים״. רבים כמוני משתמשים בפייסבוק במסגרות הוראה אקדמית ומסגרות הדרכה לא פורמלית בהצלחה רבה. אני תקווה שתצא קריאה של המורים לביטול המגבלות הקיימות. במקומן אני קורא לגיבוש כללי קוד אתי פדגוגי מתוקשב חדש בשיתוף התלמידים. יתר על כן, מחשבה ומשאבים רבים מושקעים בסוגיה זו מעבר לים וכדאי ללמוד איך עושים זאת נכון וחכם תוך הבנת הפוטנציאל והסכנות כאחד.

     לינק למדריך אונליין למורים בפייסבוק: http://facebookforeducators.org

  • מירב אסף 06:59 @ 12-12-2011

    הבעיה שלי היא התייחסות משרד החינוך אל העניין כתופעה ולא כתרבות (שכפי שאורעד כתב - תרבות שבה כולנו מצויים). כאשר הרשתות החברתיות מוגדרות כתופעה - אפשר לבטל או למנוע אותה, אך בהנחה שמדובר בתרבות שבה אנו כבר מצויים צריכים להתייחס לרשתות באופן מורכב יותר וזה דבר שכמה סעיפי איסור בחוזר המנכ"ל לא יכולים לעשות. כאשר עולה חדש רוצה ללמד בישראל, ברור לכולם (גם להנהלת משרד החינוך) כי עליו ללמוד את התרבות - למשל שפה ונורמות. משרד החינוך עוד לא הפנים את מה שפרנסקי כתב לפני שנים - אנו מלמדים כבר בתרבות אחרת, כאן בישראל של היום, אבל מתנהגים כמהגרים ומה שגרוע יותר, מתבקשים לדבוק במנהגי ארץ המוצא ומתפלאים שאנו נתפסים כבלתי רלוונטיים... עוד, בהתכתבות כאן, יש התייחסות לפייסבוק, אך חוזר המנכ"ל מתייחס לרשתות החברתיות כמקשה אחת (למשל באיסור מופיעות רשתות ידע כדלישס ורשתות מדיה כיו-טיוב!!). כך, גם שלובים, בהיותה רשת פתוחה שאין למורה/בית הספר שליטה על המצטרפים אליה ועל התכנים שעולים בה היא רשת אסורה מבחינת משרד החינוך. התייחסות כזו מדגימה בבירור חוסר הבנה של התרבות!

    יש מסרים רבים בחוזר המנכ"ל שאיתם אני מסכימה - כן! תלמידים אינם צריכים להיות חלק מחיי החברה של המורים. אך זו התרבות שיש ללמוד ויש אף את היכולת לעשות זאת (למשל על ידי הגדרות בפייסבוק ומעגלים בגוגל+). הבעיה היא שזהו אינו מסר חד וחלק כמסרים המקובלים בחוזרי מנכ"ל - זהו מסר שמוכן לקבל שדברים השתנו, שמורים יכולים ללמוד ושיש להם שיקול דעת - וזה לא ממש בבית ספרנו.

    אני מפנה כאן לשני דברים: ראשית לחוזר המנכ"ל עצמו. יש התייחסות רבה למסמך מבלי לקרוא אותו וחבל כיוון שלא מדובר רק בפייסבוק. השני - ידיעה קטנה במדור מחשבים בחינוך במגזין קו לחינוך המתאר מחקר המראה כי רבע מהמורים כבר שם.....

  • יורם אורעד 09:21 @ 12-12-2011

    חנן (גזית) שלום

    תודה לך על הלינק. אני אמנם מכיר אותו והמלצתי עליו כאן בשלובים לפני כחצי שנה, אבל טוב שהזכרת. זהו לינק חשוב. יש בו חומר ראוי וטוב. מחנכים ומתווי מדיניות חינוכית יכולים להסתייע בו על מנת לגבש מדיניות בנוגע לשימוש בפייסבוק לצרכים חינוכיים. הקישור הישיר לתוך המדריך עצמו (ולא לדף הבית שלו)  הוא זה: http://facebookforeducators.org/educators-guide

  • יורם אורעד 10:42 @ 12-12-2011

    מירב שלום

    תודה לך על המידע בנוגע למורים. ידעתי שיש הרבה אבל לא ידעתי את הנתונים המדוייקים - רבע מן המורים.  בנוגע לשיתוף חיי החברה של המורה עם התלמידים, אני מניח שעלול להיות בכך משהו מן המטריד והלא ראוי, אך לא עבור כל המורים. צריך להשאיר גם משהו לשיקול דעתם של המורים בעניין. יש מורים שמתאים להם לשתף חלק מחיי החברה שלהם עם תלמידים ואפשר לעשות זאת באופן מושכל שלא יפגע בעבודתם.

  • חנן גזית 13:57 @ 12-12-2011

    הי מירב ויורם,  

    ההתייחסות כוללנית לזירת רשתות המדיה החברתית כמקשה אחת היא חלק מהקונספט השגוי שמצוי בבסיסו של חוזר המנכ"ל. 

    הגבלות על פייסבוק עבור מורים

    הדיון פה בשלובים הוא חשוב ביותר ואני יודע בוודאות ששישנם עוד תתי-דיונים רבים שצומחים ומתפתחים כעת באופן ספונטני גם במוסדות להשכלה גבוהה ובבתי הספר כמו גם בין חברים בפייסבוק 

    בתגובה ליגאל חמיש שהגדיר את העניין כ"פספוס דרמטי של הזדמנות למנף את הסביבה החדשה לעדכון הפדגוגיה בעידן המידע, ולהעמקת השיח מורים-תלמידים- הורים" סוף ציטוטכתבתי:

    "אכן יש מקום, חשוב מאד לשיח מורים-תלמידים-הורים על משמעות המושג "חבר" בזירות מדיה חברתית וגם על המושגים " למידה שיתופית"  ו -"חברה" בכלל. הסטודנטים שלי בקורס "אינטראקציות חוויתיות:כשגיימינג, תקשורת ותרבות נפגשים", במסגרת לימודי התואר שני באוניברסיטת תל-אביב עשו עבודות גמר מעולות בנושא שניתן וכדאי להרחיב למחקר ושיח ציבורי פתוח". לינק:  https://bitly.com/TAUGCC11 

  • יורם אורעד 22:06 @ 12-12-2011

    היי חנן

    תודה לך על כך שהבאת לידיעתנו את השיח בינך ובין יגאל חמיש. זה חשוב ומוסיף. אני סבור ששיח בין מורים, תלמידים והורים יכול להבהיר היטב למה כוונתנו במונח חברים בפייסבוק ובכלי ווב 2 אחרים. ייתכן אף (וגם סביר) שההסכמה על מה הוא "חבר" תשתנה מקהילה לקהילה.

  • גלית ורדי 11:45 @ 16-12-2011

    לדעתי הבעיה מתחילה מהמקום בו יושבים אנשים ומחליטים החלטות ללא כל הבנה מעמיקה על משמעות ההחלטה. הייתי בודקת ובוחנת איזה אחוז מהמחליטים נכנס אי פעם לפייסבוק ולא בכדי שהנכדים יוכלו לאמר שהוא cool אלא בכדי להבין את משמעות השיתוף, בטוחה שרוב המחליטים לא עבר "תהליך" בפייסבוק או  בכל רשת אחרת, תהליך של הבנה תוך התנסות ולא אמירה כהכרזה. כי אז היו יודעים להבדיל, לסייג, להסביר, להנחות ולא "לבטל ולמחות".....חבל

  • ענבר 13:09 @ 23-05-2015

    אני מחזיקה בדעה כי הגבלות משרד החינוך בנושא של רשתות חברתיות באו מתוך חשש לפגיעה בתלמידים ומתוך רצון טוב להגדיר, להבהיר ולהסדיר את יחסי המורה והתלמידים ולמנוע מבעוד מועד נזקים אפשריים. יחד עם זאת, השינוי במדיניות משרד החינוך וריכוך עמדתו (מאיסור מוחלט על כל תקשורת בין מורים לתלמידים ברשתות החברתיות למתן אפשרות ואפילו עידוד לשימוש ברשתות החברתיות לצרכי למידה) מראה שגם משרד החינוך הפנים כי הרשתות החברתיות הם חלק בלתי נפרד מחיי היום יום של התלמידים (הם קמים איתם, נושמים אותם והולכים לישון איתם), מכיר בחשיבות הרשתות החברתיות ככלי לשיפור התקשורת בין מורה ותלמיד ובעיקר כי עליו להתעשת במהרה כי אחרת מערכת החינוך תהיה בלתי רלוונטית לתלמידים - ועל כך אני מברכת!

יורם אורעד

המנהל הפדגוגי של שלובים, הרשת החברתית לאנשי חינוך של מכון מופ"ת