בשלובים: 3183 חברי רשת, 206.קבוצות

כיצד ללמד מתמטיקה ברוח התיאוריות של פרקינס, הגישה הקונסטרוקטיביסטית והתיאוריה של פיאגה

189 צפיות
  • ציבורי

כיצד ללמד מתמטיקה ברוח התיאוריות של פרקינס, הגישה הקונסטרוקטיביסטית והתיאוריה של פיאגה

נוצר על ידי zipora 13:20 @ 11-12-2018 תגובות (12)

הסרטון "כיצד ללמד מתמטיקה ברוח התיאוריות שלפרקינס, הגישה הקונסטרוקטיביסטית והתיאוריה של פיאז'ה"

נמצא באתר הקורס שלנו במוודל מתחת לשלובים -רשת חברתית - מקצועית של מכון מופ"ת.

בסרטון של דן מאיר מלמד את התלמידים לפתור בעיות במתמטיקה בשיטת הוראה שונה מתוכניות הלימודים הגוזלת מהתלמידים לא

רק את היכולת לפתור בעיות, אלא חשוב מכך - את היכולת לנסח ולהבין אותן.

כיום מצפים מהתלמידים לזכור נוסחאות ולפתור תרגילים חישוביים שבלוניים במהירות ולהצטיין בהם.

דן מאייר מציג תרגילי מתמטיקה שגורמים לתלמידים לעצור ולחשוב.

כיצד דן מאיר גורם ללומדים לחשוב ולהתמודד עם תרגילי מתמטיקה? כיצד התיאוריות של פרקינס, קונסטרוקטיביזם

והתיאוריה של פיאז'ה מיושמת בשיעורים שלו?

 

תגובות

  • שירה 14:36 @ 23-12-2018

     מגישות:אמונה חיימוביץ,אביה זינו ושירה אברג'ל.

    בעקבות הבעיתיות שיש בלימודי מתמטיקה בה התלמידים אינם מבינים מספיק את השאלה ואת החומר הנלמד, ולאור זאת מנסים למצוא משוואה מתאימה-ללא הבנה אמיתית ויסודית של מהות השאלה והדרך לפיתרון נכון שמבוסס על הבנה של החומר.

    דן מאייר מציע לימוד אחר, לימוד המתבסס על התיאוריות של פרקינס, של פיאז'ה ועל הקונסטרוקטיביזם ששם דגש על הבנה אמיתית הכוללת חשיבה יצירתית וסקרנות שגורמת לשאילת שאלות והצעת פתרונות.
    התלמידים דנים ומגיעים בעצמם למסקנות ופתרונות ללא פעולת" העתק הדבק" בין המשוואה לנתוני השאלה.

    דוגמא שדן מאייר מביא היא עבודה עם מיכל מים בה דן נותן לתלמידים לנסות בעצמם לחשוב מתי,איך וכמה יתמלא המיכל. הוא מפתח עם התלמידים חשיבה שיתופית ויצירתית וכך הם מגיעים אל הפיתרון בעצמם ולא בהכרח ישר ע"י הצבה במשוואה. הם מרגישים שותפים מלאים בשיעור כי הם בעצמם חושבים ופועלים על מנת להגיע לפתרון.
    בנוסף ההמחשה עם המיכל גורמת לתלמיד להרגיש את התרגיל ממש "חי" מולו. הלמידה שמראה שלא רק התוצאה והפתרון הטכני חשובים אלא היא באה אחרי הבנה והדמיה. הלימוד בשיטה זו מראה לתלמידים אודות חשיבות ה"דרך", היצירתיות, החשיבה מחוץ לקופסא ובכלל כל ילד יכול לתרום בדיון ובהבנה של הכיתה.

    אמונה, אביה ושירה,

    1. האם בשיטת הלימוד המסורתית התלמידים "מנסים למצוא משוואה מתאימה-ללא הבנה אמיתית ויסודית של מהות השאלה"?

    2. אילו שאלות דן מאיר שואל בנושא מיכל המים, כיצד והיכן מתנהל השיעור?

    3. כיצד החשיבה מתבצעת מחוץ לקופסה?

    דן מאיר מציג תרגילי מתמטיקה שגורמים לתלמידים לעצור ולחשוב. בניגוד למה שמצופה כיום מהתלמידים לזכור נוסחאות, לפתור תרגילים חישוביים שבלוניים במהירות ולהצטיין בהם. בטענתו ניתן לזהות עקרונות מהתאוריות בכך שמאמין שהתלמיד נדרש לרכוש ולבנות את הידע בעצמו, להיות אקטיבי, לפתח חשיבה עצמאית ויצירתית.

    הוא נותן דוגמא של תרגיל שבו נדרש לחשב שיפוע במדרון. מציג כיצד ניתן לגרום לתלמיד להבין באופן מיטבי מהי דרך הפתרון ולהגיע אליה יחדיו. דוגמא נוספת, כמה זמן יקח למלא מיכל מים? יש כאן חשיבה 'עם' משהו. קודם כל התלמידים מעורבים, הם בעצמם מנסחים את השאלה ומבררים- האם הגובה משנה? הרוחב? מה ניתן להסיק? יוצר עניין. יוצאים לשטח, מיכל מים אמיתי, יוצר עניין ורלוונטיות. שימוש במדיה- סרטון וידיאו של מילוי המיכל במים, זה לוקח זמן ומייגע את התלמידים, מה שגורם להם לנסות לחשוב האם יש דרך לחשב זאת וכיצד. מסקרן. מאפשר גם לתלמידים שבדרך כלל פחות נשמעים בשיעורי המתמטיקה כי נרתעים, ואילו פה מרגישים שרלוונטי ונוגע להם, הרי לכל אחד יצא אי פעם למלא מיכל מים כזה או אחר. דרך חוויתית, נותנת ביטחון, גורמת לתלמידים לפתח את החשיבה ולרכוש את הידע באופן המיטבי.

     

  • zipora 17:15 @ 26-12-2018

    אמונה, אביה ושירה, העבירו את תגובתכן לקבוצה שלכן:

    תיאוריות על הנעת למידה מיטבית - מכללת אורות ישראל תשעט

  • ריעות 17:43 @ 01-01-2019

    בסרטון זה מסביר דן מאייר (מורה למתמטיקה) כיצד הצגת מצבים מציאותיים ע"י תמונות וסרטונים גורמת לתלמידים להתלהב מפתרון בעיות במתמטיקה.

    פיאזה אומר שצריך לתת לתלמיד לעשות בעצמו וליישם, ועל זה דן מתבסס. לתת לתלמיד לחשוב בעצמו על פיתרון הבעיות. ובנוסף גם לפרקינס יש חלק בשיטתו של דן- חשיבה רפלקטיבית של התלמיד. הוא בעצמו צריך לפתור ולהבין את הבעיה וכך יצליח להגיע לפיתרון.

    האמת שהסרטון עורר בי סקרנות ועניין ללמוד את שיטתו של דן מאייר במתמטיקה. אם כך היו מלמדים אותנו- היינו אוהבים את לימודי המתמטיקה הרבה יותר והיינו גם זוכרים את מה שלמדנו. כי זה נושק לחיים המציאותיים. לא רק מספרים ושיטת אלא להראות מציאות .

     ריעות, דן מאיר מציג תרגילי מתמטיקה שגורמים לתלמידים לעצור ולחשוב. בניגוד למה שמצופה כיום מהתלמידים לזכור נוסחאות, לפתור תרגילים חישוביים שבלוניים במהירות ולהצטיין בהם. בטענתו ניתן לזהות עקרונות מהתאוריות בכך שמאמין שהתלמיד נדרש לרכוש ולבנות את הידע בעצמו, להיות אקטיבי, לפתח חשיבה עצמאית ויצירתית. הוא נותן דוגמא של תרגיל שבו נדרש לחשב שיפוע במדרון. מציג כיצד ניתן לגרום לתלמיד להבין באופן מיטבי מהי דרך הפתרון ולהגיע אליה יחדיו. דוגמא נוספת, כמה זמן יקח למלא מיכל מים? יש כאן חשיבה 'עם' משהו. קודם כל התלמידים מעורבים, הם בעצמם מנסחים את השאלה ומבררים- האם הגובה משנה? הרוחב? מה ניתן להסיק? יוצר עניין. יוצאים לשטח, מיכל מים אמיתי, יוצר עניין ורלוונטיות. שימוש במדיה- סרטון וידיאו של מילוי המיכל במים, זה לוקח זמן ומייגע את התלמידים, מה שגורם להם לנסות לחשוב האם יש דרך לחשב זאת וכיצד. מסקרן. מאפשר גם לתלמידים שבדרך כלל פחות נשמעים בשיעורי המתמטיקה כי נרתעים, ואילו פה מרגישים שרלוונטי ונוגע להם, הרי לכל אחד יצא אי פעם למלא מיכל מים כזה או אחר. דרך חוויתית, נותנת ביטחון, גורמת לתלמידים לפתח את החשיבה ולרכוש את הידע באופן המיטבי.

    יש כאן חשיבה 'עם' משהו. קודם כל התלמידים מעורבים, הם בעצמם מנסחים את השאלה ומבררים- האם הגובה משנה? הרוחב? מה ניתן להסיק? יוצר עניין. יוצאים לשטח, מיכל מים אמיתי, יוצר עניין ורלוונטיות. שימוש במדיה- סרטון וידיאו של מילוי המיכל במים, זה לוקח זמן ומייגע את התלמידים, מה שגורם להם לנסות לחשוב האם יש דרך לחשב זאת בצורה שונה וכיצד."


  • בתעמי 10:58 @ 02-01-2019

    דן מאיר גורם לתלמידיו לחשוב בעצמם. הוא מציג בעיה מהחיים, משהו שכל אחד התנסה בו ומדגים אותה באמצעים עדכניים כמו סרטון וידאו. הוא לא מספק נתונים רק שואל שאלה קצרה שמגרה את הילדים לחשוב על הדרך לפיתרון. הם מעלים רעיונות וכך מתפתח דיון כיצד אפשר לפתור את הבעיה, אילו פרמטרים חסרים וכו'. הם מגיעים בעצמם לחשוב מה הם הנתונים החשובים בפיתרון הבעיה ומה הנוסחה.

    בת עמי, ניתחת יפה את שיטתו של דן מאיר ואני מוסיפה מדבריהן של סטודנטיות בקורס אחר:

    בהרצאתו, מציג מאייר שתי דוגמאות לשני שיעורים שונים בהם יישם את שיטת הלימוד החדשנית שלו:

    א. תרגיל מעלית הסקי:
    מטרת התרגיל היא למצוא שיפועים של קטעים. בשיטת הלימוד הקונבציונלית, התלמידים היו מקבלים נתונים משעממים, הכוללים ספרות המייצגות את תחילתו וסופו של כל קטע, ואת השיפועים הם היו צריכים למצוא עפ"י נתונים בציר המספרים ונוסחאות של ישרים – בלי להבין איזה מהקטעים הנתונים תלול יותר, מה באמת משמעותו של השיפוע וכו'. מאייר, לעומת זאת, הפך תרגיל זה לדיון כיתתי – במקום קטעים המסומנים באותיות – הוא הציג בפני תלמידיו גולשים במעלית סקי, הנמצאים בחלקים שונים שלה, ושאל אותם איזה מהגולשים נמצא על חלק תלול יותר. מטרתו הייתה לחבר את השאלה לחיים שלהם –לגרום לשאלה להיות פרקטית לחיים שהם מכירים ובכך להגביר את הרצון שלהם למצוא פתרון.. המורה משיג את מלוא תשומת ליבם של התלמידים ובזכות העובדה שהוא גורם להם לבצע ביצועי הבנה משמעתיים, עקב ההשקעה שלו בהתאמה של החומר - הם מבצעים הטמעה עמוקה של הרובד המתמטי העמוק יותר העומד מאחורי חישובים שעד עתה נראו, לכאורה, שטחיים וחסרי משמעות.

    ב. שאלת מילוי מיכל המים:
    המשפט שמוכיח בצורה הטובה ביותר את האפשרות להפוך כל שאלה מילולית במתמטיקה למשהו שהתלמידים יוכלו להזדהות אתו הוא המשפט "כל אחד מילא משהו במים בעבר" שאמר מאייר כשהציג את הניסוח החדש שלו לבעיה.
    בעצם הצגת הבעיה כמשהו שקורה במציאות (והוצג בסרטון) ולא סתם סרטוט משעמם ומעט מעורפל בספר הלימוד המוכר, מאייר מראה שהתלמידים הבינו בעצמם את הצורך בנוסחה מתמטית, הם פיתחו את ההסקה המתמטית שלהם מתוך סקרנות. התלמידים הם אלו ששואלים את השאלות – תהליך שלפי פרקינס הוא ההגדרה של הידע ("ביצועים משמעותיים של הלומד").

     לקראת סוף ההרצאה  דן מאיר מסכם כי צריך לעודד את האינטואיציה של התלמידים כדי שיוכלו להשתתף. על המורה לשאול את השאלות הכי פשוטות שהוא יכול, ולתת לשאלות האלה לצאת החוצה לדיון בכיתה. בנוסף עליו לתת לילדים לנסח את הבעיה, ולעזור להם פחות למצוא פתרון ויותר לכוון אותם לבד לפתירה.

     דבריו של דן מאייר מחזקים את התיאוריות של פרקינס ופיאז'ה, בדרכים הבאות:

    • צורת למידה SOLE, התלמידים לומדים בקבוצות ומנסים למצוא פתרון, לפי שיטת דן מאייר, גם התלמידים שלא אומרים תשובות במהלך השיעור מחשש שיש תלמידים שיודעים יותר טוב מהם- השתתפו בדיון, מאחר שהשאלה נשאלת על בעיה פרקטית בחיים שלנו, אין צורך בידע של המתמטיקה. בדרך SOLE המורה משיג עוד תלמידים שלוקחים חלק בשיעור.
    • דמיון פורה- המורה לוקח את השאלה לחיים של התלמידים, גורם לשאלה להיות יותר ויזואלית ומהנה.
    • הוראה בין תחומית - "שילוב של שני נושאים, על מנת לגרום ללמידה להיות יותר חיובית". המורה צריך לשלב את המתמטיקה עם גורמים חיצוניים שיעניינו את התלמידים, כמו דוגמאות מחיי היום יום
    • הטמעה - ברגע שהתלמידים דנים על השאלה בקבוצות, רוצים לדעת מי מהם צודק, ומנסים לגלות את התשובה, בדרך זו הם מטמיעים את החומר המתמטי...
    • כלכלה קוגניטיבית- המורה נותן לתלמידים "שכנועים" למה כדאי להם לפתור את התרגיל, בסרטון דן הסביר כי לפעמים הוא הופך את השאלה להימורים בכיתה, ולתלמיד יש אינטרס לגלות מה התשובה כדי שידעו מי מתלמידי הכיתה צדקו בהימור.
    • הפרת שיווי המשקל הקוגניטיבי- המורה מציג בכיתה שאלה שלתלמידים אין את הידע הקודם לפתור אותה, הם מאותגרים בחשיבה ונוצר אצלם מצב שהם רוצים להגיע לידע שנצרך כדי לפתור.
    • חשיבה רפלקטיבית- לפני שדן מביא את התרגיל המתמטי הוא שואל שאלה שפרקטית לחייהם של התלמידים, התלמידים מנסים לענות על השאלה לפי הגיון החיים, אבל לא תמיד הם צודקים. ואז הם רוצים לדעת במה הם טעו, כיצד יוכלו פעם הבא "לנחש" נכון.
    • חשיבה סוציונטרית- חשיבה במרכז של התלמידים, המורה רק עוזר מהצד. המורה נותן לתלמידים לשאול את השאלה ולנסות למצוא את הפתרון.
    • חשיבה של מטא- קוגניציה- "חשיבה על תהליך עצמי"- המורה מכוון שהתלמיד יחשוב בעצמו, אם טעה עליו להבין מדוע ולתקן אם החשיבה המוטעית.

    בעצם מה שדן מאיר עושה זה מאפשר להם לגלות שהמתמטיקה היא אוצר המילים של האינטואיציות שלהם בפיתרון בעיות מהחיים.

    יש כאן יישום של התיאוריה הקונסטרוקטיבית שמתמקדת בלמידה פעילה- ההבנה של התלמידים בפיתרון בעיות מילוליות נרכשת באופן פעיל. יש כאן למידה חברתית-מתנהל דיאלוג עם החברים בכיתה. יש את הרכיב הקוגניטיבי וגם הרכיב הרגשי בלמידה-המורה מעורר בהם ענין ומוטיבציה לפתור את הבעיה.

    מתיישמת כאן גם התיאוריה של פרקינס-התלמידים נדרשים לתרגול עתיר חשיבה של ההבנה שלהם וכן חשיבה רפלקטיבית-הם בודקים האם הצליחו להגיע למטרה- האם הצליחו לענות על השאלה שהוצגה להם.

    יש כאן גם יישום של התיאוריה של פיאז'ה- ההתנסות בפיתרון הבעיה החדשה גורמת לפיתוח סכמה חדשה ובנייה פנימית חוזרת של הסכמות הקיימות.

  • אפרת 14:30 @ 06-01-2019

     דן מאיר גורם ללומדים לחשוב ולהתמודד עם תרגילי מתמטיקה על ידי המחשה של בעיות מתמטיות כבעיות בחיים, וכך יצר בתלמידים עניין ותחושת רלוונטיות לחומר הנלמד. כמו למשל הדוגמא עם העגלות בסופר, אחרי איזו עגלה תעדיף לעמוד? או כמה זמן ידרש ממך למלא את המיכל?

    התאוריות 

     

    פרקינס- 

    כדי לבנות ידע, על המורה  להעמיד במרכז הלמידה של  התלמיד פעילויות המצריכות חשיבה- חשיבה על מה שהוא לומד 

    חשיבה עם מה שהוא לומד.למשל: הסברים, דוגמאות, איסוף ובחירה של מידע ממקורות שונים.

     כמו שמאייר הדגים בתור לקופות, אחרי איזו עגלה תעמוד בתור?

    קונסטרוקטיביזם-

    ידע והבנה נרכשים באופן פעיל.

    ידע והבנה אינם נבנים באופן אינדיבידואלי אלא תוך דיאלוג עם אחרים. הלומדים צריכים ליצור מחדש את הידע עבור עצמם. באמצעות משחק תפקידים התלמידים יעצבו את תפיסת העולם שלהם על אירועים היסטוריים. התלמידים יערכו ניסויים למשל כמו שהראה מאייר בסרטון של המיכל- העלאת ניחושים, יכולת לעשות את הניסוי באופן עצמאי, ללא נוסחאות מתמטיות אלא חידוד האינטילגנציה והחשיבה שלהם.

     פיאז'ה- בהתאמה הלומד יכול לבנות רעיון חדש כוללני יותר, שיסביר בצורה מעמיקה יותר נושא מסוים. מנקודת מבט זאת הלמידה היא מהלך של ארגון עצמי, ובנייה פנימית חוזרת ונשנית של הגרסה הישנה של הידע של הלומד.

    למשל הדוגמא של הרכבל בה הראה מאייר את השלבים בהבנה.

    אפרת, בסרטון על מיכל המים: התלמיד נדרש לחשוב כמה זמן יקח למלא מיכל מים? יש כאן חשיבה 'עם' משהו.

    התלמידים מעורבים, הם בעצמם מנסחים את השאלה ומבררים- האם הגובה משנה? הרוחב? מה ניתן להסיק? יוצר עניין.

    יוצאים לשטח, מיכל מים אמיתי, יוצר עניין ורלוונטיות.

    התלמידים מנסחים את השאלה ומבררים- האם הגובה משנה? הרוחב? מה ניתן להסיק? יוצר עניין. יוצאים לשטח, מיכל מים אמיתי, יוצר עניין ורלוונטיות. מילוי המיכל במים מייגע את התלמידים. הם מנסים לחשוב האם יש דרך לחשב זאת בצורה שונה וכיצד."

     דן מאיר רוצה ללמד מדידת שיפוע. הוא הציג בפני תלמידיו גולשים במעלית סקי, הנמצאים בחלקים שונים שלה, ושאל אותם איזה מהגולשים נמצא על חלק תלול יותר. מטרתו הייתה לחבר את השאלה לחיים שלהם –לגרום לשאלה להיות פרקטית לחיים שהם מכירים ובכך להגביר את הרצון שלהם למצוא פתרון.. המורה משיג את מלוא תשומת ליבם של התלמידים ובזכות העובדה שהוא גורם להם לבצע ביצועי הבנה משמעתיים, עקב ההשקעה שלו בהתאמה של החומר - הם מבצעים הטמעה עמוקה של הרובד המתמטי העמוק יותר העומד מאחורי חישובים שעד עתה נראו, לכאורה, שטחיים וחסרי משמעות.

     

  • אמונה 17:44 @ 06-01-2019

    דן מאייר לא מביא לתלמידים את הנוסחאות ואומר להם שיפתרו את התרגילים על פיהן כי בדרך הזו הם רק לומדים בעל פה ולא באמת מבינים מה הם עושים ולא ידעו בהמשך להסיק מסקנות מתמטיות לבד, מאייר מציג להם את הבעיה ונותן להם לחשוב לבד איך אפשר לפתור אותה, איזה נתונים צריך בשביל זה וכו'.. הוא נותן להם את הכלים לחשוב ולהתמודד עם בעיה לבד והוא גם עושה את זה בצורה מעוררת סקרנות, ובאמצעות יציאה לשטח תוך שימוש בעזרים טכנולוגיים.

    שיטת הלימוד של מאייר מיישמת את התיאוריה של פרקינס, על פיה: "כל ידע הוא תוצר של חשיבה. הוראה שכוללת חשיבה פעילה תפתח אצל הלומד עצמאות ויצירתיות, שיובילו אותו ללמידה יעילה".

    בנוסף לכך, הוא משתמש בביצועי הבנה, שהם חשיבה מסדר גבוה. התלמידים פותרים את הבעיות מתוך הפעולות בשטח וההתבוננות שלהם, ולא באמצעות כלים ש"מאכילים אותם".

    על פי פיאז'ה: "למידה מתרחשת באמצעות פעילות הלומד, שבונה וחוזר ובונה את הסכמות שלו", זה מה שעושה מאייר בשיטת הלימוד שלו – הוא לא נותן להם את המידע כולו בהתחלה ואומר להם לשנן ולזכור אותו בעל פה, אלא הוא נותן להם להגיע לחישובים לבד על ידי פעולות שהם עושים (כמו מילוי המיכל שיביא אותם בסופו של דבר לחפש דרך לחשב את זה בצורה יותר מהירה).

    שיטת הלימוד של מאייר כוללת גם את תיאוריית הקונסטרוקטיביזם, בה מופיע הלומד הפעיל, הלומד החברתי והלומד היצירתי.
    הלומד הפעיל – התלמידים פעילים בשיעור וכך מגיעים להבנה.
    הלומד החברתי – הלמידה נעשית בשיתוף עם החברה, נוצר דיון, שיח בנושא, העלאת השערות וכו'..
    הלומד היצירתי – הלמידה לא בנאלית אלא נעשית בצורה יצירתית על ידי הפיכת התרגיל לבעיה ממשית, התלמידים יוצרים את הידע מחדש לעצמם.

    אמונה, את צודקת, דן מאיר מבקש מהתלמידים לברר איזה נתונים צריך בשביל לפתור את הבעיה וזה מסקרן. התלמידים מעורבים,

    הם בעצמם מנסחים את השאלה ומבררים- האם הגובה משנה? הרוחב? מה ניתן להסיק? יוצר עניין. הם יוצאים לשטח, מיכל מים אמיתי, יוצר עניין ורלוונטיות. מילוי המיכל במים לוקח זמן ומייגע את התלמידים, מה שגורם להם לנסות לחשוב האם יש דרך לחשב זאת וכיצד - מסקרן.

    תרגיל מעלית הסקי:
    מטרת התרגיל היא לחשב שיפועים של קטעים. בשיטת הלימוד הקונבציונלית, התלמידים מקבלים נתונים משעממים, הכוללים ספרות המייצגות את תחילתו וסופו של כל קטע, ואת השיפועים הם היו צריכים למצוא עפ"י נתונים בציר המספרים ונוסחאות של ישרים – בלי להבין איזה מהקטעים הנתונים תלול יותר, מה באמת משמעותו של השיפוע וכו'. מאייר, לעומת זאת, הפך תרגיל זה לדיון כיתתי – במקום קטעים המסומנים באותיות – הוא הציג בפני תלמידיו גולשים במעלית סקי, הנמצאים בחלקים שונים שלה, ושאל אותם איזה מהגולשים נמצא על חלק תלול יותר. מטרתו הייתה לחבר את השאלה למציאות –להגביר את הרצון למצוא פתרון.. המורה משיג את מלוא תשומת ליבם של התלמידים, בזכות העובדה שהוא גורם להם לבצע ביצועי הבנה משמעתיים

  • שקד 13:52 @ 07-01-2019

    דן מאייר גורם לתלמידים שלו לחשוב בעצמם, להתמודד עם תרגילים מתמטיים בדרך יצירתית, הוא ממחיש להם את הבעיות באמצעות הטכנולוגיה, סירטון ווידאו, תמונות ועוד..
    ובנוסף אלו דברים שהם עושים בחיי היומיום שלהם ולא רחוק מהמציאות.

    לפי התיאוריה של פיאז'ה שאומר שלמידה נעשית על ידי פעילות הלומד עצמו, וזה בדיוק מה שדן מאייר עושה בשיטת הלימוד שלו, הוא לא נותן את כל המידע, הפרטים בהתחלה אלא הוא נותן להם לחשוב, להמר לבד.
    כמו בדוגמה- עם המיכל מים, הוא שאל את התלמידים כמה זמן לדעתם ייקח למיכל להתמלא וכל אחד שיער את כמות הזמן שהוא חושב. בנוסף הוא הראה להם סירטון של המיכל מתמלא, והם ראו כמה זמן זה לקח.

    על פי תאוריית הקונסטרוקטיביזם- שבה הידע וההבנה של הלומד נעשים באופן פעיל, ההבנה של התלמידים ופיתרון הבעיות נעשית באופן פעיל, גם למידה חברתית ע"י השיח הכיתתי יש דיאלוג עם החברים בכיתה וגם לימוד יצירתי הלמידה נעשית בצורה שמעניינת את התלמידים ומדברת אליהם דן מאייר מעורר בתלמידים עניין ומוטיבציה שיפתרו את הבעיה.

    ועל פי התאוריה של פרקינס שאומר שכדי שהתלמיד יבנה את הידע שלו המורה צריך לפעול בצורה שבה דרך הלמידה תגרום לתמיד לחשוב (חשיבה עם וחשיבה על..).

    שקד, חשוב לתאר את שני המקרים שדן מאיר מתאר ומוכיחים את יישום שיטות ההוראה שלמדנו:

    לדוגמה: תרגיל מעלית הסקי:
    מטרת התרגיל היא לחשב שיפועים של קטעים. בשיטת הלימוד הקונבציונלית, התלמידים היו מקבלים נתונים משעממים, הכוללים ספרות המייצגות את תחילתו וסופו של כל קטע, ואת השיפועים הם צריכים למצוא עפ"י נתונים בציר המספרים ונוסחאות של ישרים – בלי להבין איזה מהקטעים הנתונים תלול יותר, מה באמת משמעותו של השיפוע וכו'. מאייר, לעומת זאת, הפך תרגיל זה לדיון כיתתי – במקום קטעים המסומנים באותיות – הוא הציג בפני תלמידיו גולשים במעלית סקי, הנמצאים בחלקים שונים שלה, ושאל אותם איזה מהגולשים נמצא על חלק תלול יותר. מטרתו הייתה לחבר את השאלה למציאות – ובכך להגביר את הרצון שלהם למצוא פתרון.. המורה משיג את מלוא תשומת ליבם של התלמידים בזכות העובדה שהוא גורם להם לבצע 'ביצועי הבנה'. הם מבצעים הטמעה של הרובד המתמטי העמוק יותר העומד מאחורי חישובים שעד עתה נראו לכאורה חסרי משמעות.

     

     

     

  • שירה 21:55 @ 07-01-2019

    דן מאייר דוגל בשיטת הצגת הבעיה תכלס- איתה צריך להתמודד ולאינו מספק מידע נוסף שהוביל להווצרות הבעיה.

    בסיטואציה כזאת נדרש מהתלמידים להגיע לבד להשלמת הפרמטרים החסרים, על מנת להגיע לתמונה השלימה ולפתרון.

    הדרך לפתרון כרוכה בדיון קבוצתי של התלמידים בכיתה- יישום של התיאוריה הקונסטרוקטיבית.

    מיומנויות החשיבה הנדרשות במצב כזה הן:

    חשיבה רפלקטיבית- מנסים להבין מה הוביל לבעיה ומסתכלים עליה בצורות חשיבה שונות, מעלים השערות ומסיקים מסקנות- יישום התיאוריה של פרקינס.

    חשיבה מסדר גבוה-חוקרים ומחפשים את הידע הנדרש העומד מאחורי הבעיה, ביצוע חשיבה מעמיקה שמובילה לבסוף לפתרון. יוצר אצל התלמידים דמיון פורה- הם חושבים על מקרים דומים לבעיה שבהם נתקלו כמו מילוי המיכל.-פרקינס

    מתמודדים עם מושגים מופשטים מהתחום המתמטי, כמו: מרחק הגלישה במדרון, או הזמן שידרש למלוי המיכל-יישום התאוריה של פיאז'ה.

    התלמידים מרגישים מורווחים ורצויים בכיתה בכך שמצטרפים לדיון ותורמים מהידע שלהם- פרקינס

    התלמידים יביעו את עמדתם, יתמודדו מול התנגדות של חבריהם לכיתה, יאלצו להתפשר ולקבל הצעות אחרות משלהם לפתרון -יישום של התיאוריה הקונסטרוקטיבית.

    שירה, לא הבאת דוגמאות מתיאוריו של דן מאיר על מנת להוכיח את התיאוריות השונות

     

  • אבישג 12:27 @ 08-01-2019

    בס"ד 

    דן מאיר פועל בדרך ממש חכמה בעיני ומאפשר בדרך זו לכל התלמידים להצליח הוא ממחיש את המתמטיקה לחיי היום יום וכך מפשיט את הדרך להצליח יותר בקלות הוא מביא בעיות מהיום יום ודרך הטכנולוגיה ובכלל יש לו דרך חדשנית שגורמת לתלמידים לרצות ללמוד כמו בתרגיל מעלית הסקי הוא ממש הפך את התרגיל לדיבור כיתתי לדיון לשיח וגם מי שאין לו ידע רב במתמטיקה יכול לדבר ולהרגיש שהוא מצליח , שרואים כאן את  שיטת הsole , וכל תרגיל הסקי הוא נעשה בצורה חוויתית יצירתית ומאוד מעניינת שגורמת לתלמידים לרצות לפתור ולהבין ולא כמו שנותנים לתלמידים נוסחאות ותרגילים שמשעממים אותם לפתור וגם ראיתי  במשפט שדן ציין "כל אחד מילא מים בעבר" הוא נותן לתלמידים תחושה טובה של הזדהות וככה רצון רב ללמוד מתוך סקרנות גדולה כי ככה התלמיד שואל שאלות ורוצה לדעת וזה שיטת פרקינס שבעצם ככה ידע מוגדר. וגם רואים הרבה הדרך של דן מאיר שהוא נותן לתלמידים את רוב העשייה , הדיבור החשיבה הידע זה בא המתלמידים המורה (דן מאיר) רק עוזר מהצד שזה חשיבה סונציונטרית .  גם השיטה הקוגנטיבית שבה התלמידים מאוד מסתקרנים בסרטון רואים שיש הימורים וככה זה גורם לתלמידים שכל אחד ירצה לדעת ולהיות ראשון שמצליח, ולהיות פעיל . באופן הפעיל החברתי והיצירתי שלושת השלובים כלולים בסרטונו של דן מאיר .

    כמו כן מיושמות כאן שתי הגישות 1. פיאז'ה- שהידע של התלמיד בא מתוך הפעילות של עצמו כלומר ההתנסות שלו בעבר וזה גורם לו לבנות עוד שלב וככה להצליח עם הידע שלו להסיק מסקנות וכו. רואים בסרטון עם הדיונים והפעילויות שנעשים ע"י הפעילויות של התלמידים. 

    2.  פרקינס-רואים כאן שדן מאיר בונה את דרכו בצורה שהתלמיד ירכש ידע לפי הבנתו כמו עם שאלת מילוי מיכל המים .

    בברכה אבישג חייט 

    אבישג, הדוגמאות שמתאר דן מאיר ממחישות את התיאוריות של דמיון פורה, תירגול עתיר חשיבה שאילת שאלות, שיתופיות , ביצועי הבנה גילוי ידע לדוגמה:

    כמה זמן יקח למלא מיכל מים? יש כאן חשיבה 'עם' משהו. קודם כל התלמידים מעורבים, הם בעצמם מנסחים את השאלה ומבררים- האם הגובה משנה? הרוחב? מה ניתן להסיק? יוצר עניין. יוצאים לשטח, מיכל מים אמיתי, יוצר עניין ורלוונטיות. שימוש במדיה- סרטון וידיאו של מילוי המיכל במים, זה לוקח זמן ומייגע את התלמידים, מה שגורם להם לנסות לחשוב האם יש דרך לחשב זאת וכיצד. מסקרן. מאפשר גם לתלמידים שבדרך כלל פחות נשמעים בשיעורי המתמטיקה כי נרתעים, ואילו פה מרגישים שרלוונטי ונוגע להם, הרי לכל אחד יצא אי פעם למלא מיכל מים כזה או אחר. דרך חוויתית, נותנת ביטחון, גורמת לתלמידים לפתח את החשיבה ולרכוש את הידע באופן המיטבי.

  • נחלה קבדה 13:46 @ 08-01-2019

    פרקינס אומר שחשיבה פעילוה תוביל את התלמיד ללמידה יעילה ותפתח אצלו יצירתיות, הדרך של דן מאייר ללמידה פועלת לפי פרקינס מכיוון שבכך שהוא מראה לתלמידים את כל התרגיל ולא מכניס אותם לשבלונות, הוא נותן להם אפשרות להעלות רעיונות חדשים חפתרון ולחשוב בצורה יותר יצירתית.

    לפי הקונסטרוקטיביזם ידע והבנה אינם נבנים באופן אינדיוידואלי אלא תוך דיאלוג עם אחרים. הצורה שבה דן מאייר מלמד מעוררת דיון בין חברי הכיתה ובכך מפתחת את החשיבה שלהם עוד, הם מרויחים הרבה דעות של חברי הקבוצה שבצורת הלימוד הרגילה לא היו מביעים את דעתם.

    לפי פיאז'ה, למידה מתרחשת באמצעות פעילות הלומד, שבונה וחוזר ובונה את הסכמות שלו. בכך שדן מאייר מראה להם לדוגמא את הסרטון של מיכל המים שמתמלא או לחילופין יביא להם למלא הוא עוזר לתלמידים להבין בצורה טובה יותר. 

  • zipora 14:48 @ 08-01-2019

    נחלה, חשוב לתאר כיצד דן מאיר מלמד וכיצד שיטתו היא למעשה יישם התיאוריות. לדוגמה:

    על נפח ומיכל המים: כמה זמן יקח למלא מיכל מים? יש כאן חשיבה 'עם' משהו. קודם כל התלמידים מעורבים, הם בעצמם מנסחים את השאלה ומבררים- האם הגובה משנה? הרוחב? מה ניתן להסיק? יוצר עניין. יוצאים לשטח, מיכל מים אמיתי, יוצר עניין ורלוונטיות. מילוי המיכל במים לוקח זמן ומייגע את התלמידים, מה שגורם להם לנסות לחשוב האם יש דרך לחשב זאת וכיצד. מסקרן.

    בנושא של השיפוע: השאלה שהוא מציג על מציאת השיפוע. תחילה הוא מביא תמונה של שאלה הנראית כמנותקת מחומר הלימוד ומוצגת ע"י ציור. על תמונה זו הוא שואל את התלמידים שאלה קצרה ופשוטה הגורמת לדיונים ולדעות שונות (איזה שיפוע הוא התלול ביותר?) הנשמעות בכיתה. ובהמשך אף להגדרת המושג הלימודי וחישובו. 

  • מוריה 17:01 @ 08-01-2019

    בסרטון שהובא לפני, דן מאיר מציף את הבעייה- נדרש מהתלמידים ללמוד חומר ולהקיאו ללא הבנה. נדרש מהם רמת זכרון של הנוסחאות ושיבוצם בתרגיל. מאייר גורם לתלמידיו לחשוב באופן עצמאי. הוא מחליט ללמד את התלמידים מתוך עולמם האישי, נושא שרלוונטי עבורם ומדגים באמצעות אמצעים מודרניים- סרטון וידאו. מאייר אינו נותן את התשובה באופן ישיר, אלא מעודד את התלמידים לחשוב באופן עצמאי ולהגיע לפתרון. מאייר פותח דיון בו מועלים רעיונות שונים, דרכים שונות לפתרון הבעיה וכ'ו. לבסוף התלמידים מצליחים לעלות על התשובה.

    דן מאייר משתמש בשני דרכים על מנת להראות את השיטות השונות:

    1. תרגיל מעלית הסקי- מציאת שיפועים של קטעים. היה נראה לכאורה כי החומר משעמם אך בחלק זה מאייר הופך אותו לרלוונטי- הצגת גולשים במעלית סקי, הנמצאים בחלקים שונים.

    2. שאלת מילוי מיכל המים- למידה על נפח המיכל בהכנסת מים למיכל.

    מימוש התיאוריות:

    • הטמעה - דיון בין הקבוצות- כאשר התלמיד נדרש להסביר את עמדתו הוא לומד את החומר ומטמיע אותו על מנת שיוכל להסביר לחבר ולהנמיק את עמדתו. הרצון לדעת מה התשובה הנכונה עולה וכך הרצון לדעת יותר עולה שלב בקרב התלמידים.
    • הוראה בין תחומית - שילוב של נושא שנראה כ'לא מעניין' וכלא רלוונטי, הופך לרלוונטי ברגע שנוצר מפגש בין שני עולמות. הלמידה הופכת להיות מהנה וחיובית יותר. 
    • דמיון פורה- השאלה הופכת להיות ויזואלית לתלמידים, גבולות החשיבה פורצים קדימה ורלוונטיות לחיי היומ-יום. 

    על ידי שימוש בטכניקות אלא מצליחים לקיים את התיאוריות השונות:

    התיאוריה של פרקינס: תרגול שאלה המבוססת על ההבנה שלהם וכן ציפיה לתשובה נכונה- בדיקה א4ם ענו נכונה על השאלה. 

    התיאוריה הקונסטרוקטיבית: למידה פעילה- הבנה בפיתרון בעיות מילוליות נרכשת באופן פעיל. למידה חברתית-מתנהל שיח עם חברי הקבוצה. וכן עידוד מצד המורה המעורר מוטיבציה.

    התיאוריה של פיאז'ה- התנסות בפיתרון הבעיה על ידי שימוש בדמיון ובאמצעים פיזים מביאה לידי הבניית החומר אצל התלמיד. 

    מוריה, בסרטון על מיכל המים: התלמיד נדרש לחשוב כמה זמן יקח למלא מיכל מים? יש כאן חשיבה 'עם' משהו.

    התלמידים מעורבים, הם בעצמם מנסחים את השאלה ומבררים- האם הגובה משנה? הרוחב? מה ניתן להסיק? 

    יוצאים לשטח, מיכל מים אמיתי יוצר עניין ורלוונטיות.

    התלמידים יוצאים לשטח ומיכל מים אמיתי המוצב שם יוצר עניין. מילוי המיכל במים מייגע את התלמידים והם מנסים לחשוב האם יש דרך לחשב זאת בצורה שונה וכיצד.

    בתרגיל מעלית הסקי:
    מטרת התרגיל היא לחשב שיפועים של קטעים. בשיטת הלימוד הקונבציונלית, התלמידים מקבלים נתונים משעממים, הכוללים ספרות המייצגות את תחילתו וסופו של כל קטע. את השיפועים הם צריכים למצוא עפ"י נתונים בציר המספרים ונוסחאות של ישרים – בלי להבין איזה מהקטעים הנתונים תלול יותר ומה באמת משמעותו של שיפוע. מאייר, לעומת זאת, הפך תרגיל זה לדיון כיתתי – במקום קטעים המסומנים באותיות – הוא הציג בפני תלמידיו גולשים במעלית סקי, הנמצאים בחלקים שונים של ההר, ושאל אותם איזה מהגולשים נמצא על חלק תלול יותר. מטרתו הייתה לחבר את השאלה למציאות – ובכך להגביר את הרצון למצוא פתרון. המורה משיג את מלוא תשומת ליבם של התלמידים בזכות העובדה שהוא גורם להם לבצע 'ביצועי הבנה'. הם מבצעים הטמעה של הרובד המתמטי העמוק יותר העומד מאחורי חישובים שעד עתה נראו לכאורה חסרי משמעות.