בשלובים: 2915 חברי רשת, 2 עכשיו ברשת, 203.קבוצות

מרכז ניר כץ ז"ל למאבק באלימות על רקע זהות מינית ומגדרית וביטויי מגדר

735 צפיות
מרכז ניר כץ ז"ל  למאבק באלימות על רקע זהות מינית ומגדרית וביטויי מגדר

באחד באוגוסט 2009, בגיל 26 בלבד, נרצח ניר כ"ץ ז"ל - "הרצח בבר-נוער"  בפשע השנאה החמור בתולדות הקהילה הגאה בישראל. באחד באוגוסט 2012, נוסד מרכז ניר כ"ץ למאבק באלימות ובלהט"בופוביה במסגרת האגודה לשמירת זכויות הפרט (אגודת הלהט"ב). המרכז מרכז דיווחים של אלימות ומספק מענה רחב ככל שניתן לנפגעי הלהט"בופוביה.

לדיווח על אירוע להטבופובי, אנא כנס/י ללינק זה: http://www.glbt.org.il/he/aguda/articles.php?articleID=2022

המרכז מפנה לגורמי סיוע נוספים:

יש עם מי לדבר - קו הקשב והתמיכה של האגודה, פועל בימים א-ה בשעות 19:30 ועד 22:30 בטלפון 03-6205591 או במייל

yesh@glbt.org.il, ד"ר גיל פישהוף - מרכז את מערך הפעילות.

הדוח השנתי הראשון - של מרכז ניר כ"ץ למאבק באלימות ובלהט"בופוביה 1.8.2012 ועד 1.8.2013  הופק ולהלן עיקר ממצאיו:

1. האירועים הלהט"בופובים מתרחשים בכל מקום - שטח ציבורי, מקום עבודה או בהקשר הביתי

2. רק מיעוט של המקרים מדווח למשטרה - יש בכך להעיד על קושי של להט"ב בנגישות לשירותים הציבוריים ומערכות הסיוע

3. מתוך המחקרים 8% נוגעים לאוכלוסיה הטרנסג'נדרית 

בהם מקרים הכוללים אירועי תקיפה והשפלה חמורה, בה המשטרה שמשה גם כגורם אשר חיזק את חווית התקיפה וההשפלה. הדבר משקף את פגיעות האוכלוסייה הטרנסג'נדרית ואת הצורך הדחוף ליצור שינוי ביחס המשטרה.

4. אירועי להט"בופוביה אינם מוגבלים לפריפריה 

הם מתרחשים גם בגוש דן ואף בתל-אביב, אזורים הנהנים מתדמית ליברלית ופתוחה. יש בכך להוכיח כי הצורך בפעילות חינוכית וחברתית בבתי-הספר ומסגרות חברתיות אחרות נחוצה בכל רחבי הארץ

לקראת ציון 5 שנים לרצח בבר-נוער, מרכז ניר כץ ז"ל, מדווח על הפעילות שלו, במשך השנה החמישית לרצח:

  •  גיבשנו עם צה"ל מתווה לשירות של א/נשים טרנסג"נדריים בצבא 
  •  המשכנו לפרסם את מרכז ניר כץ ולאסוף נתונים כדי ש להט"בופוביה לא תישאר במחשכים אלא תיראה לאור יום וניתן יהיה לטפל בכל מקרה של אלימות (פיזית או אחרת).
  •  נפגשנו עם מפכ"ל וצמרת משטרת ישראל והבטחנו את כניסת חוש"ן אל הכשרות שוטרי השטח החל מהשנה הבאה
  •  הפגנו מול שגרירות רוסיה במחאה על רדיפת להט"ב ומדיניות מפלה
  •  גייסנו תמיכה וכסף כדי לקיים הכשרות להעצמה כלכלית לנשים לט"ביות
  •  נכחנו ונמשיך להיות נוכחים בכל אירוע של הקהילה כדי להזכיר שיש עם מי לדבר
  •  פרסמנו קמפיינים הקוראים לשוויון לקהילה הגאה במטרה לחשוף את האפליה ולהשפיע על דעת הקהל בישראל.
  •  קיימנו פגישות עם חברי כנסת לקדם חקיקה המכילה הגנות ברורות לקהילת הלהט"ב

 הדוח השנתי השני  - של מרכז ניר כ"ץ למאבק באלימות ובלהט"בופוביה 2013-2014  מרכז ניר כץ ז מרכז ניר כץ ז

הדו"ח מציג נתונים מדאיגים בדבר מאות אירועי שנאה ואפליה כנגד הקהילה הגאה בתקופה זו, בשורה ארוכה של תחומים. בין היתר נרשמה מגמה של סירוב להשכיר דירות ללהט"בים וכן דרישה של בעלי בתים להסיר דגלי גאווה מחלונות ומרפסות. 1 מתוך 30 מקרים: עקב אלימות משטרתית.

הדו"ח השנתי השני ממשיך ומתקף את ממצאי הדו"ח הראשון וחושף תמונה חמורה, כאשר למרכז ניר כץ דווחו מאות מקרים. אלו כוללים לא רק פגיעה ואפליה על ידי אנשים פרטיים, אלא גם התבטאויות חמורות מפי אישי ציבור מרכזיים, מנהיגים פוליטיים ואנשי דת. כל אלו מלמדים על חומרת התופעה כמו גם על עומקו של השינוי החברתי הנדרש.

בין ההתבטאויות החמורות מצד אישי ציבור נזכיר את דברי שר החינוך שי פירון אשר ציין כי משפחה להט"בית אינה משפחה; דברי סגן שר החינוך ח"כ אבי ורצמן לפיהם "משפחה זה אבא, אמא וילד, ולא שני אבות וילד"; דברי מנכ"ל מכבי פתח תקווה, איציק לוזון, בראיון לעיתון מקומי כי "אלה הומואים, הם לא אנשים"; דברי רב העיר רמת גן וראש פורום חות"ם כי אין להשכיר דירה לשתי נשים לסביות, ועוד.

נתוני מרכז ניר כץ מראים כי גם השנה תורגמו התבטאויות להט"בופוביות למעשי אלימות במרחב הציבורי, המהווים את הקטגוריה הנרחבת ביותר על פי נתוני הדו"ח(28%). אלו כללו בין היתר: תקיפות פיזיות של זוגות להט"ב ברחוב, במקומות בילוי ובשפת הים בת"א, נתניה, אשדוד, ירושלים, רמת גן וערים מרכזיות נוספות. עוד כללו האירועים יריקות, שריקות וקללות. בין היתר הושחתו דלתות של זוגות הומוסקסואלים בת"א, הכינוי הומו נחרט על מכסה המונע של רכבו של זוג גאה, ומסרים מאיימים הושארו בתיבות הדואר של משפחות גאות.

תמונה מדאיגה מצטיירת גם ביחס לגילויי להט"בופוביה במקומות העבודה, כאשר בין המקרים שדווחו למרכז עדויות על מעסיקים אשר סרבו להעסיק הומוסקסואל תוך שהם אומרים באופן מפורש כי אינם רוצים להעסיק 'אדם כזה'. מקרים אחרים חושפים אווירה של לעג, בדיחות והקנטות על חשבון הנטייה המינית. הפונים אל המרכז ציינו כי אווירה זו היא שיקול משמעותי בהחלטתם האם להמשיך ולעבוד באותו מקום. בין היתר אירעו מקרים בהם מעסיק ביקש מעובד להסיר תמונה של בן זוגו משולחן העבודה, תוך ציון כי זוגיות כזו תפגע ברגשות הלקוחות.

מגמה של סירוב להשכיר דירות ללהט"בים ודרישה להסרת דגלי גאווה

עוד ניכרת מגמה של סירוב להשכיר דירות ללהט"ב או לאפשר סממנים להט"בים בדירות המושכרות, כגון דרישה מצד בעלי בתים כי יורדו דגלי גאווה מן המרפסות (באר-שבע, ת"א) ואיום בסנקציות שונות ואף התאגדות שכנים כנגד תלית דגל הגאווה במרפסות דירות.

הנתונים מציירים מחזה מדאיג במיוחד ככל שמדובר בהתנהלות גורמים ברשויות אכיפת החוק כלפי להט"בים. מתוך כל כ-30 מקרים מדווחים, אחד מקורו באלימות משטרתית. כך לדוגמה מקרה שארע בשבוע האחרון ובו נעצר ע"י מחסום משטרתי בת"א נהג לצורך בדיקת אלכוהול. הוא הושלך בכוח מחוץ למכוניתו, הושלך באלימות על הכביש ונאזק בכוח רב עד כדי חבלה. זאת כשבמהלך האירוע קראה לו השוטרת הומו כקריאת גנאי, ואמרה שתדאג ש'יזיינו אותו הסודנים בתחת'. שוטר נוסף איים כי הוא יבצע בו מעשים מגונים בשירותים.. בהתאם, גם הנכונות לדווח על אירועי להט"בופוביה למשטרה נמוכה פלאים – 14% בלבד. לזכות המשטרה ייאמר שהיא אינה מתחמקת מטיפול באירועי להט"בופוביה והיא נותנת ונתנה מענה מהיר לתלונות האגודה למען הלהט"ב בענייני אלימות ולהט"בופוביה משטרתית.

מנתוני הדו"ח עולה תמונה מדאיגה לפיה האוכלוסייה החשופה ביותר למקרי להט"בופוביה היא קהילת הטרנסג'נדרים. 15% מכלל מקרי הלהט"בופוביה נוגעים לאוכלוסיה זו, ובכלל זאת כמה מן המקרים החמורים ביותר הכוללים תקיפה פיזית. מדובר בשיעור שלפי הערכות גבוה פי כמה משיעור הטרנסג'נדרים באוכלוסייה. זכור המקרה של תקיפה של אישה טרנסג'נדרית בדרום ת"א על ידי קבוצה של 11 גברים, אולם מקרה זה אינו היחיד ולצערנו אינו יוצא דופן. שלוש נשים טרנסג'נדריות נאלצו להמלט מבריכה ציבורית במרכז הארץ לאחר שהמון הקיף אותן ואיים עליהן; מרדפים אחרי אנשים טרנסג'נדרים במטרה להכותם דווחו כאירועים חוזרים ונשנים בת"א כמו גם במקומות אחרים.

מתן מענה מקיף ומשולב לנפגעי להט"בופוביה

הדיווחים המגיעים למרכז חושפים לא רק את האירועים עצמם, אלא גם את התוצאות הקשות שלהם. נפגעי להט"בופוביה מדווחים כי גם אירועים שנתפשים כביכול כקלים, משאירים חותם קשה מאוד על הנפגעים, בין היתר תחושת חוסר ביטחון במרחב הציבורי, תחושה של חוסר אונים וחזרה לארון. כך למשל זוג גברים אשר הלכו שלובי יד ברחוב ראשי בת"א וספגו מטח קללות מרכב נוסע ציינו כי מאז הם חוששים להפגין חיבה בפומבי, מסתכלים מעבר לכתף, וכל תחושת הביטחון שלהם נפגעה.

* למאמר המלא של ד"ר גיל פישהוף , רכז מרכז ניר כץ למאבק בלהט"בופוביה ורכז קו הקשב והתמיכה "יש עם מי לדבר",
   באגודה - אגודת ההומואים, הלסביות, הביסקסואלים והטרנסג'נדרס בישראל:

 

אייל בן עמי אובלוזינר

יועץ נגישות - מורשה לנגישות השירות, מ.ר 2256, מטעם משרד התמ"ת. M.A. Cum Laude יועץ חינוכי, מסלול מחקרי, בית-הספר לחינוך ע"ש חיים וג'ואן קונסטנטינר, אוניברסיטת תל-אביב.

ענן תגים

, , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , ,

כל התגים באתר