בשלובים: 2881 חברי רשת, 203.קבוצות
  • בלוגים
  • איריס
  • ללמד את ה-"האחר הוא אני" בדרך משמעותית חווייתית, תוך שילוב אוריינות דיגיטלית (תלמידים מפיקים סרטונים,אנימציות, כרזות...)

ללמד את ה-"האחר הוא אני" בדרך משמעותית חווייתית, תוך שילוב אוריינות דיגיטלית (תלמידים מפיקים סרטונים,אנימציות, כרזות...)

786 צפיות

ללמד את ה-"האחר הוא אני" בדרך משמעותית חווייתית, תוך שילוב אוריינות דיגיטלית

 למידה המכוונת ליצור שינוי תפיסתי והתנהגותי בקרב התלמידים היא משימה לא פשוטה, בייחוד אם תוהים האם שינוי יכול להתרחש במהלך של  4 חודשים?!

מתברר שהדבר אפשרי!


והנה עברה עוד שנה ואני מרגישה צורך לכתוב ולשתף אתכם בעשיה.  

השנה בעבודתי כמורה בבית ספר ממלכתי קהילתי "כרכור" קיבלתי על עצמי ללמד את תלמידי כיתות ה' –ו' שעורי שפה בשילוב מיומנויות באוריינות דיגיטאלית. מנסיוני מזה שנים אני מודעת לקושי של הילדים לכתוב טקסטים משמעותיים וכן הקושי לשתף ברגשות ותחושות. היה ברור לי שהלמידה צריכה להיות משמעותית ווזאת במטרה ליצור עניין ולעודד ילדים לכתוב. בחרתי להציג את הנושא השנתי: "האחר הוא אני" מזווית הראיה של הילדים. לא עוד ססמאות כי אם להציג את הנושא מתוך הווי החיים החברתיים של הילדים. והיום אני שמחה, לסכם תהליך הצלחה מרתק שחוויתי עם התלמידים. התהליך היה ארוך וכלל מספר שלבים.

מעשה שהיה, כך היה:

כל המשימות, תהליך הלמידה והתוצרים לווו בבלוג שכבתי משותף לשכבת ה' ו-ו' (לצורך כך נפתח על ידי המורה חשבון מייל משותף).

המשימות זימנו פיתוח של מיומנויות חשיבה, המתאימות לעידן הדיגיטאלי של תלמידנו כמו: חשיבה צילומית - חזותית, חשיבת שיעתוק, חשיבת מידע וחשיבה חברתית – רגשית תוך למידה חווייתית.

 

שלב ראשון – היה הצגת הנושא, הבעיות. תהליך הלמידה היה ברובו, באמצעות ייצוגים חזותיים- סרטונים, אנימציות, תמונות. בדרך זו יצרנו יחד, כקהילת לומדים, שפה משותפת. שפה בה הצלחנו להזדהות ולחוות את עולם של הילדים המתמודדים ביום יום עם קשיים: הילדים המתבודדים, אלה שצוחקים ולועגים להם, אלה המנדים אותם מהקבוצה, מחרימים אותם, אלה שלא תמיד חברת הילדים רואה עד כמה הם מתוסכלים, ללא שמחת חיים ולעיתים מגיעים למצב בו לא רוצים להגיע לבית הספר.

בשלב השני - התלמידים למדו לייצג את רגשותיהם בדרך מילולית וחזותית. כך הם למדו לתת מקום לבטא רגש, והרחיבו את אוצר המלים שלהן (מלים כמו: "סבבה", "אחלה" ו- "באסה" הוחלפו במגוון מלים נרדפות המתארות באופן בהיר יותר את הרגשות שלהם).

התלמידים כתבו בבלוג טקסטים המביעים עמדה, טקסט טעוני. כל זוג תלמידים בחר דמות של ילד, המתמודד עם קושי אותו הם יצגו בדרך מעצימה. באופן זה למדו הילדים להזדהות, לגלות אמפתיה וייצגו בכתיבתם את עמדת הילד "השונה" המתמודד עם קשייו. הכתיבה נעשתה בהשראת השיר "אל תלעגו לי", אותו למדו התלמידים בשעורי אנגלית ושפה   בהשראת סרטונים ואנימציות שנותחו יחד עם התלמידים.

הכתיבה ביטאה ביצוע הבנה מורכב, ביצוע הבנה מסדר גבוה,  וביטאה את הקול האישי של התלמיד הבודד בקבוצה, והובילה את התלמידים לכתיבת טקסטים המייצגים את תפיסתם ומחשבותיהם על הסוגיות שהוצגו בשעורים.

התלמידים העריכו את הטקסטים שכתבו בדרכים שונות:

הערכה עצמית  - הרבה מהתלמידים נעזרו ב"וורדל" לבדיקה של חזרה על מלים, העריכו על פי מחוון שנבנה יחד עם התלמידים. כך למדו התלמידים לקרוא בעין ביקורתית את הטקסט שכתבו, להעריכו, להעיר לעצמם הערות ולתקן את הכתוב.

הערכת עמיתים- נעשתה בשלב השני. מאחר שהכתיבות פורסמו בבלוג משותף לשכבת תלמיד כיתות ה' – ו', ניטשטשו מרחבי הכיתות  בשלב זה, והתלמידים נתבקשו לבחור 3 כתיבות ולכתוב התייחסות על ידי מתן תגובה לכתיבה.

בשיעור ההכנה, רגע לפני ההתייחסות לטקסטים שנכתבו,  הגענו יחד להבנה של כללים להתייחסות, ביניהם:  אופן הפניה המכבדת, שאילת שאלות, הצעות לשיפור ועוד...

בשלב זה,כמורה הלווה את התהליך, הרגשתי "שווה בין שווים", ובדרך כיוונתי תלמידים להתייחס לעבודות שלא קיבלו תגובות והתייחסות.

תוך כדי הכתיבה המשמעותית של התלמידים בבלוג, הבנתי שקורה לתלמידים משהו משמעותי ועוצמתי. הבחנתי בילדים בודדים, שנהגו לעיתים בחוסר רגישות לאחר, לגלגו לחבר או אף היו מעורבים לעיתים בקטטה, לפתע פתאום שינו התנהגותם - קראו לשיתוף ילד שהיה דחוי במשחק והביעו רגישות לילדים שכונו לפני כן בכינוי ה-"חנון של הכיתה".

בשלב האחרון של תהליך הלמידה, הפיקו  התלמידים ופרסמו תוצרים במגוון סוגי מדיה, וכלים דיגיטאליים - החל מיצירת פוסטר, כרזה, פרסומת, אנימציה וסרטונים, בהם התלמידים קוראים לכל הילדים בבית הספר להתנהג לילדים באופן שווה ולקחת אחריות.

היה חשוב שהשלב האחרון בתהליך הלמידה יהיה לקיחת אחריות בשיווק ופרסום הלמידה של התלמידים מתוך מטרה להשפיע על ילדים אחרים בבית הספר, שיכבדו את האחר. לצורך כך הקדשתי מספר מפגשים ללמידת הנושא דנו בתשובות לשאלות: מהם הדרכים לפרסם? מה יהיה משמעותי לפרסם?

התלמידים הציעו להפיק סרטונים המתארים מקרים בחיי היום יום שלהם בהם ילדים פוגעים, מעליבים חברים ומציעים בסרטון דרך להתמודד, להשפיע ולמנוע מקרים כאלו. היו ילדים שהציעו להפיק אניציה, חמשיר, כרזה, פוסטר או ייצוג חזותי אחר המשכנע וקורא לילדים להיות רגיש לאחר.

ההתארגנות לקבוצות עבודה היתה חופשית ולפי התכווננות של התלמידים לאופי התוצר.

במגוון הרחב של תוצרים דיגיטאליים, שפורסמו בבלוג הצליחו הילדים לרגש, ולהשפיע על תלמידים בכיתות האחרות לא ללעוג לילדים, לשתף ילדים במשחק ולהוקיע את החרם.

התהליך היה מרתק מאחר ולצד הכישורים והמיומנויות הרבות שרכשו התלמידים בשפה, ובאוריינות דיגיטאלית, פתחו התלמידים אינטליגנציה רגשית וכישורים חברתיים כמו: עבודת צוות, סובלנות ועוד...

הצלחה נוספת ניתן להציג דרך סיפורם של שני תלמידים, כשאחד סבל מהצקות של ילד אחר מכיתתו. במהלך הפקת הסרטון, מצאו הילדים שפה משותפת ולאחר סיום ההפקה שלו, נשארו השניים חברים.

כששוחחתי עם אחד הילדים, ("המציק") מתוך סקרנות לאשר ארע, סיפר לי הילד שהוא מבין שבתחילה לא נהג נכון, ושנעים לו לשוחח עם הילד השני.