בשלובים: 2945 חברי רשת, 1 עכשיו ברשת, 204.קבוצות

ביקור של אסתי דורון בכיתתי - "האומץ" לחשוף, לשתף כדי להצליח ליצור שינוי

1723 צפיות
  • ציבורי
מאת רותי בן-ישי 18:31 @ 11-02-2011

הזמנתי את אסתי דורון לשיעור בכיתתי. היוזמה לביקור הייתה של אסתי, אשר ליוותה את הפרוייקט בבית-ספרנו מתחילתו, ואותי באופן אישי - ממשיכה ללות בעיצותיה המועילות.

התכוננתי במשך שעות רבות לביקור. הנושא בו תכננתי כי נעסוק היה "מגנים על זכויות האדם" - פרוייקט אותו אני מלמדת השנה במסגרת שיעורי האזרחות. פתחנו נושא חדש: "שוויון ואפלייה". במהלך שעות ההכנה של השיעור, חשבתי והתלבטתי - מה מותר המחשב הנייד בשיעור כזה. כיצד תוכל לתרום עבודה אישית של הילדים עם הניידים - להעמיק את ההבנה, ההזדהות, העניין בנושא זה.

כאמור - זהו מבחינתי יתרון עצום, של כל ביקור בכיתה. הוא דורש ממני להתכונן לקראתו בכובד ראש, לשאול שאלות ולבוא מאוד מוכנה לשיעור.

חשוב לציין כי האתר של מט"ח - מלא כל טוב. מצגת, שאלון, סיפורים וקטעי מידע.

השיעור התפרס בסופו של דבר על 2 שיעורים רצופים. הוא כלל: מצגת, סרטון, משימה לתלמידים וסיכום של השיעור.

לאחר השיעור - שוחחתי עם אסתי, כמה דקות, "משוב עצמי" על תהליך ההכנה, על השיעור עצמו, על התובנות שעלו בראשי לאור תהליך ההוראה - למידה שהתרחש בכיתה.

ראשית - כמה טוב וחשוב לדבר ולהמליל מחשבות עם אדם נוסף, לאחר שיעור. כמה חשובה "הוראת עמיתים", בעיקר כאשר מנסים ליישם שינוי בדרכי ההוראה.

במהלך השיחה עם אסתי, אני שבה ומגלה עד כמה קשה ליישם בפועל  - שינוי אמיתי בדרכי הוראה שנטמעו בי במהלך שנות הוראה ארוכות.

תוך כדי השיחה עם אסתי, "גילית" כי מתוך כ - 70 דקות של השיעור, הילדים עבדו באופן עצמאי 20 דקות בלבד, וברור - שזו חלוקה שאינה מנצלת באופן מיטבי את העובדה שהתלמידים עובדים עם "ניידים".

לשאלתי - "מי עמנד במרכז השיעור", או: "האם השיעור היה מתקיים לו לא נכחתי בו בעצמי" - התשובה הייתה כי עדיין השיעור היה מבוסס על נוכחות המורה, אשר קבעה את מהלכו, את הנושאים בהם יעסקו התלמידים ואת ארגון הזמן.

הבעתי חשש - מפני "המולה" שתיווצר בחדר הכיתה, במידה וכל קבוצת תלמידים תבחר לעסוק בנושא מסויים, לצפות בסרטונים הרלבנטיים ולקיים בינה לבין עצמה דיון, בנושא אותו תבחר לחקור.

אסתי, אשר ניצלה את זמן העבודה של התלמידים על-0מנת לשבת עם אחת הקבוצות, העידה כי התלמידים גילו עניין רב, עבדו ברצינות רבה וקיימו דיון מעניין באחת הסוגיות שעלתה.

"ותרי על האפשרות לנהל את השיעור" - יעצה אסתי. תני להם לעבוד, ושבי את, כל פעם עם קבוצה אחרת, כך תוכלי לעקוב מקרוב אחר עבודתם, ולאפשר להם לבחור ללמוד את הנושא מן הזוית המעניינתצ אותם".

הסכמתי איתה, שוב - ברמת העיקרון, אכן שיעור שבו כל תלמיד מצוייד במחשב אישי, מזמן ניצול איכותי יותר של "זמן שיעור".

בשיעור לאחר מכן, עם הכיתה המקבילה ניסיתי ליישם את רעיון הלמידה העצמאית.  זה דרש ממני מעקב קפדני יותר אחר "זמו השיעור". פתיחה קצרה וממוקדת, הסבר לתלמידים באשר למשימה העומדת בפניהם ומתן זמן לעבודה בכיתה.

יצאתי בתחושה כי בשיעור השני, שהתקיים לאחר החשיבה המשותפת והשיחה שקיימנו אודות  השיעור הראשון, היה מוצלח יותר, שכן דרש מן התלמידים להיות פעילים, לקרוא, לעבוד ולהציג תוצר. 

 

"הרי את יודעת להעיר לעצמך את כל ההערות" - חייכה אסתי, כשהעברתי "בקורת" קצת קשה ומחמירה עם עצמי.

הנושא העיקרי שבדקתי עם עצמי היה: מי עמד במרכז השיעור. לצערי - זאת עדיין אני, המורה. פחות מידי - התלמידים. הצורך להסביר, להציג, לשאול שאלות.

בדקתי עם עצמי כמה דקות שיעור אני דיברתי לעומת כמה דקות שיעור התלמידים עבדו.

כמו שאמרה אסתי: תני לחהם ללעבוד. שבי עם כל קבוצה מספר דקות ולווי אותה בתהליך הלמידה.

ענן תגים

כל התגים באתר